במהלך כתיבת הרשומה הראשונה על המריחואנה, והמהלכים להפיכתה לחוקית בקליפורניה, כתבתי שדעתי הלא שיגרתית בנושא מרחיקה מעבר לסם הקל הזה. אז גם נזכרתי בתהליך שבו גיבשתי את אותה דיעה, שהתחיל ברגע זניח ולכאורה לא משמעותי בחיי.
לפני כ-15 שנה, עבד איתי בחור כבן גילי בערך. בוקר אחד הוא סיפר שהיה לו קטע מעניין בדרך. הוא כמעט איחר, אז במהירות הוא הכניס את הילדים לאוטו, חגר אותם בכיסאות הבטיחות, התניע והחל לנסוע. לא הספיק לזוז, כשיד אחת אוחזת בהגה, והשניה במקביל בחגורת הבטיחות לרכיסה תוך-כדי. ככה, לא ממש הספיק לזוז הרבה יותר מכמה מטרים, ונקישה על החלון הבהירה לו שהשוטר גם ראה שלא הספיק לחגור.
נו? שאלתי אותו, יצאת עם דו"ח מהעניין?
מה פתאום, השיב. ואז סיפר שבחיוך הסביר לשוטר שרק התחיל לזוז, וממילא כבר אחז בחגורה כדי להקליק. אבל זה לא שיכנע, אז בהמשך חיוך, כך סיפר, אמר לשוטר שאין לו בעיה עם הדו"ח, רק שהשוטר יצטרך כנראה להגיע לבית משפט להעיד, ואף יותר מפעם אחת, כי "החוק סותר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו".
השוטר, שלא רצה כאב ראש מיותר, ויתר על דוח, הפטיר אזהרה מגומגמת והלך. וגם אותו בחור כנראה שכבר שכח מכל העניין. אבל הסיפור המשיך לנקר לי בראש עוד הרבה זמן, ולא רק כתירוץ טוב להיפטר משוטר. כי מצאתי הרבה היגיון בטיעון הזה של הבחור, וזה הזמן להתייחס לעניין.
ובכן, אני לא יכול להתכחש לתועלת הגדולה שהחוק הזה של חובת החגירה הביא לעולם. אני בטוח שרבים חבים לחגורות את חייהם, או את איכות חייהם לאחר תאונה, שעלולה היתה להיות רעה הרבה יותר לולא נחגרו. אני גם משוכנע שלולא החוק רבים לא היו טורחים לחגור עצמם, ובטח לא תמיד ובכל מצב. והקרדיט הזה נזקף כמובן לזכות החוק.
אבל בהגדרה, חוק הוא הגבלת זכות הפרט. והגישה הליברלית מכוונת לכך שאין להגביל את חירות הפרט אלא ע"מ למנוע פגיעה (מיידית או אפשרית) בציבור. אבל אם נבחן את החוק הנ"ל, המחייב חגירת חגורות בטיחות, לא נוכל למצוא ולו שביב של מרכיב הבא להגן על הציבור. כי כשכבר מתרחשת תאונה (כזו שבה החגורה מסייעת להפחית נזקים), לא מפריע לאף אחד אחר מלבד לנהג המעורב, אם לא היה חגור.
ולשם הבהרה והתמודדות מראש עם הטיעון שנפגעים קשים יותר מכבידים על הקופה הציבורית בהוצאות רפואיות, הרי שכאן ניתן למצוא פתרונות מעשיים יותר, לדוגמה הגבלת הכיסוי הביטוחי (רפואי ואחר) למקרה שמי שנפגע לא חגר חגורת בטיחות. והבהרה נוספת – ברור שחוק של חובת חגירת חגורות בטיחות לילדים לגיטימית, שהרי הילדים לא יכולים לקבוע לעצמם מה בטוח ונכון להם.
ובאותה רוח, ניתן להרחיב את הדיון ולכלול בו באותו אופן את החוק לחובת חבישת קסדות לאופנוענים ולרוכבי אופניים. בוגרים כמובן.
ובכן, בסוגיה הזו אני נוטה לכיוון הגישה הליברלית המתוארת, שלפיה לא נכון ולא מוסרי לחייב אדם לשמור על חייו וגופו. אני בהחלט בעד להדריך, לחנך, להטיף ולשכנע אבל לא לחייב בחוק. אישית אני כמובן מקפיד לחבוש קסדה, להיחגר ולחנך את ילדי באותה רוח מחמירה. אז מה דעתכם בעניין?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)