התמונה מהרשת
כמו שכבר סיפרתי, בנסיעות הארוכות היומיות לעבודה בחזרה, בהן אני מבלה כשלוש וחצי שעות יומיות, יש לי זמן להתקשר לכל הקרובים בארץ ולשוחח בניחותא. אבל כיוון שבחזרה כבר אמצע הלילה, וגם בבוקר לעיתים נמאס ממני, אני נוהג להאזין לרדיו.
לפעמים יש מצברוח למוסיקה, אבל לא מעט פעמים אני מזפזפ בין שתי תחנות דומות ושותפות, שעוסקות באקטואליה למיניה (NPR ו-KPCC למי שמכיר). והאקטואליה כוללת פוליטיקה מקומית, פוליטיקה כלל אמריקאית, עניינים מהעולם (כן, גם פוליטיקה), מדע, תרבות וכיו"ב. גם הזדמנות להתעדכן בנעשה בעולם, גם לשפר את האנגלית, גם להעשיר קצת את עולמי התרבותי.
לאחרונה יש עניין שנדון לא מעט, ונוגע להפיכת המריחואנה לחוקית במדינה, וזה אמור לעלות להצבעת הציבור במשאל כבר בעתיד הקרוב. זה אמור להיות מהלך משלים לתהליך שהחל כנראה לא מעט זמן לפני שבכלל הגענו הנה, שבה הכשירו את הסם לשימוש כתרופה לפי מרשם רופא (שלמעשה הופך אותה לזמינה ונגישה לכולם בעצם).
אז לפני שאפרוש את הטיעונים, אקדים ואומר שאני לא נוגע בזה. אני אוהב את הראש שלי צלול רוב הזמן, ולכן גם אם החומר יימכר חפשי, אני לא בעניין. גם לא הייתי רוצה שילדיי יתעסקו עם זה, אבל אני לא פנאטי.
אז למה כן חוקי:
נתחיל עם זה שזה נפוץ פה. כ"כ נפוץ שאומרים שרוב האוכלוסייה התנסתה או משתמשת קבוע. והנסיון לעצור את זה נועד מראש לכישלון. וזה באמת נכשל למרות מאמצים כנים וארוכי שנים של הרשויות לבלום את השימוש והמסחר . די דומה למה שהיה כשניסו לעצור את השימוש באלכוהול ולהפכו לבלתי חוקי אי-שם בתחילת המאה הקודמת.
עוד נטען, ונתמך במחקרים רבים, שהשימוש לא ממכר. בטח לא ממכר כמו האלכוהול החוקי למהדרין (תחת מגבלות מכירה ושימוש). כמובן שיש מחקרים שונים שטוענים אחרת, אבל כמו כל עניין, בטח כזה שעומד במחלוקת, יימצאו המחקרים שיוכיחו כל טיעון, גם טיעונים סותרים.
ובהמשך לאותו טיעון, חלק מהטענות לנזק מהחומר הזה קשורים בתוספים ממכרים שבעלי עניין פליליים מחדירים לחומר כדי לגרום התמכרות מכוונת בקרב משתמשים. כמובן שההיגיון לפיו הפיכת החומר לחוקי תאפשר פיקוח מסודר יותר על מה יש בחומר ואיך למנוע "זיהומו" בחומרים רעים זרים, תופס.
ועניין נוסף, הקשור לזה שלמעלה – עניין הפשע. עצם זה שהחוק מנסה לרדוף את כל הגורמים המעורבים בהפצה והשימוש, מנפח את אירגוני הפשע, מקרב את המשתמשים לגורמים שליליים, ממלא את בתי הכלא באלה שכן נתפסים, ויושבים שם ע"ח תקציב המדינה המדולל.
ואותו תקציב מדולל יכול ליהנות ממיסוי מקובל על מוצרים שונים. מיסוי על עבודה, רווחים, מע"מ על קנייה וצריכה וכיו"ב. למה למלא את אירגוני הפשע בכסף שיכול להיות מועבר כחוק לקופת המדינה?
אז למה לא:
לא ניתן להתווכח שהחומר אינו בריא, בשום היבט שהוא. לא טוב לעשן אותו, לא מועיל לחברה שבניה מסטולים.
יש גם חשש לסוג של הסלמה, שלפיו אם יתנו לציבור את זה, תבוא דרישה לליגליזציה של סמים קשים יותר, שעליהם כבר פחות מוסכם שהם לא מזיקים.
עוד נאמר, שיש חשש שהפיכת הסם להילך חוקי במדינה אחת, ימשוך אליה תמהונים רבים ממדינות האיזור, כאלה שינצלו את העניין וירבצו על רשויות המדינה כעול ציבורי בעייתי.
אז למה בכ"ז כן:
כאן יש לי גישה קצת קיצונית, שנוגעת הרבה מעבר לסם הספציפי הזה, וקשורה לגישתי הליברלית הכללית – תפקיד החברה לאסור על הפרט רק מה שעלול להזיק לחברה באופן ישיר. הרי אין חוק שאוסר עלי לשתות אקונומיקה, אפילו שזה עלול להזיק לי. וגם לחברה שאז לא אהיה עוד גורם תורם בה. אפילו עישון טבק, שללא ספק מזיק מאד הוא חוקי. ואם היו רוצים להפוך כל מה שלא בריא ללא חוקי, היינו יכולים להרחיק הרבה יותר.
אי אפשר להתכחש לסיכונים שיש בשימוש, וכאן בהחלט יש מקום להתערבות המחוקק. כמו שמחמירים בעניין שתייה ונהיגה, כך יש להחמיר בעניין מריחואנה ונהיגה, או כל סיכון ציבורי אחר.
גם כללים ברורים של מכירה תחת מגבלות גיל צריכים לחול. ממש בדומה לאלכוהול וסיגריות שלא נמכרים לנוער שלא עבר את רף הגיל (פה זה 21). ואם רוצים להחמיר, הרי שמחירי ביטוח רפואי ואחר, יכולים לכלול הגבלות ותעריפים מדורגים בהתאם לסיכון לחייו ובריאותו של הצרכן. וזה כמובן נכון לכל היבט אחר ולא רק לזה.
כל הטיעונים נגד הם לא טיעונים שיש להם מקום. הרי זכותי וזכותו של כל אחד להתמכר (בלי קשר אם זה באמת ממכר). ואם יש טענות, לפחות יהיה למי לבוא איתן, כמו שהיה עם ההתמכרות לטבק.
אז אני לא בעד שימוש, אבל בטח לא בעד איסורו בחוק, כפי שקיים עכשיו. חוק חכם ונכון יכול למצוא פתרונות לבעיות החברתיות הקשורות לזה, והיתר הוא זכותו של הפרט להחליט עם איזו פעילות לטפח או להזיק לבריאותו האישית, ובתנאי שלא יזיק לציבור במישרין. בעקיפין ניתן לטפל בנפרד.
חוצמזה, אשרי החברה שאלה הן בעיותיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)