יום שבת, 4 בספטמבר 2010

סיכום שבוע 36 – התייצבות

בביקור צהריים עם הבת והכלבה, אצל החמניות הענקיות שניכרים בהם כבר הגרעינים המבשילים
כללי
הרבה זמן לא סיכמתי לעצמי ולכם את השבועות השוטפים (וככה אפסיד את כל הכניסות של הנשים ההריוניות שמחפשות בגוגל מידע על שבועות 32, 33, 34, 35). בזמן הזה הייתי בארץ (ואת זה דווקא סיכמתי, בכללי), חזרנו לארה"ב, והיינו עסוקים בדברים דחופים. אז להלן עיקרי הדברים:
בחיים:
מצאנו דירה, ועוד כמה ימים אנחנו עוברים אליה. זה היה מלווה שוב באריזה מייגעת, בלחץ זמן, בחוסר וודאות ובהרבה מתח. אבל מצאנו מה שרצינו, סגרנו ואפילו נהנה מבית יפה קצת יותר וגם נוח יותר. טוב שסגרנו חוזה לכמה שנים, כך שלפחות ההתפנות הבאה תהייה תלוייה בעיקר ברצוננו.
הבן בארץ טרם התגייס. לא פשוט לקבל החלטה כזו של גיוס, והוא מתנסה בחוויות ראשונות מול רשויות המדינה. במיוחד קשה לו כי הוא יודע שיש הרי דרך חזרה לארה"ב, גם אם זמנית. הוא בהחלט רוצה להתגייס, אבל לא פשוט להיות חייל בודד, והוא רוצה לוודא שלא ייפול בין הכסאון לנפילה קשה, כואבת וארוכה.
הבת התחילה את שנת הלימודים. קצת מבואסת מהמערכת שיצאה לה, כשרוב הלימודים הם בכיתות ללא החברות. בכלל, אולי אכתוב על כך פעם בהרחבה, אבל המערכת פה יותר דומה למערכת אקדמית בארץ, כשבונים מערכת לפי אוסף קורסים, ולא תמיד אפשר בכלל להיצמד לחברים.
בעבודה:
כמה שעות של לילה אחרי הנחיתה וכבר התייצבתי לעבודה. הפרוייקט נכנס לשלב השני – שלב הייצוב והעברת המקל לצוות המקומי, ופינוי הזמן שלי לפרוייקטים נוספים. וזה בדיוק מה שעשיתי, כשהתחלנו פעילות של קדם פרוייקט אצל לקוח חדש. בקרוב, כך אני מקווה, יהיו חדשות טובות מהזירה הזו.
בבלוגיה:
התגעגעתי לכאן, אז אחרי רשומת הסיכום של הביקור בארץ (ביום רביעי של השבוע שעבר), התחלתי להעלות רשומות שונות שהספקתי כבר לכתוב באופן חלקי עוד קודם – בטיסה ואף קצת לפני. אז זה היבול:
בענייני ספרים
עדיין, כמה מביך עם "הכל מואר". ובכ"ז נרשמת התקדמות כי לא רוצה לנטוש. רק לא מתפנה מספיק לתחביב הוותיק.
ועוד
האחד בספטמבר הוא יום מיוחד לכל התלמידים. והוא יום מיוחד למוקירי זכרו של רובן. זה היומולדת שלו, וחסרונו מורגש במיוחד ביום הזה. ושוב, כמו בביקור בקבר, הציפו אותי הזכרונות והעצב. 
ואנקדוטה קטנה אבל חשובה - סיבה למסיבה קטנה: זו הרשומה ה-501 שפרסמתי. שתיים אמנם נגנזו מסיבות שונות והורדו מפרסום, אבל הם גם נחשבות. אז בכ"ז, ציון דרך משמעותי למדי בתחביב הזה שלי פה. ושוב, הזדמנות להודות לכולכם פה - שמעודדים, תומכים, מצחיקים, אוהבים ומהווים חברים אמיתיים .

השבוע זה שבוע של חגים, סופ"ש ארוך פה, מעבר דירה והרבה אקשן. מקווה שיעבור קל ובשלום על כולנו. וכבר עכשיו, אפילו שאני מניח שאכתוב שוב – שנה טובה לכולנו.
וקצת תמונות נוספות מהסיבוב אצל החמניות, וממשפחה מיוחדת שגיליתי מתגוררת בפינת ארון האופניים
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)