יום כיפור עבר במנוחה שהיתה נחוצה לנו במיוחד. היינו תשושים מכל הסידורים של הבית. אז ביום ראשון החלטנו שהגיע הזמן לחזור לשגרה שפוייה שכוללת טיולים ובילויים.
כהרגלנו, לא הזדרזנו לקום בבוקר. אבל בסביבות הצהריים כיוונו לביקור קצר ב- Getty Villa. כדרכם של עשירי העולם דאז, כמו הרסט שעל אחוזתו סיפרתי, והנטינגטון שמגניו ואחוזתו התפעמנו (בשתי רשומות – כאן וכאן), גם גטי בנה לו וילה יפה למול הים.
ומכיוון שהיה חובב תרבות, והיסטוריה (ונשים), ומכיוון שהיה בימיו האיש העשיר בעולם, יכול היה להרשות לעצמו אחוזה יפה. וזה מה שעשה האיש, ודי בחן (בניגוד להרסט). הוילה, מעבר למתחם המגורים המובן והצפוי, והסגורה לציבור, כוללת מתחם הפתוח לציבור, שכולל אמפיתאטרון להופעות שמתקיימות באופן שגרתי, לגן נאה ולא מוגזם (במושגים של האפשרויות שלו), ולמוזיאון. אחרי ששלשלנו לשומר החביב 15$ דמי כניסה לשלושתינו, חנינו בחניון תת קרקעי נאה ונכנסנו.
הגנים:
גנים יפים יש באחוזה, משובצים פסלים, מזרקות, בריכות וצמחייה נאה. מעט על פרחו המקום כבר פרסמתי, אבל יש עוד, אז להלן עיקר הרשמים:
עצי פרי מעניין שראינו במקום (נדמה לי שזן מקומי של קטלב). סימני ניקורים של ציפורים נתנו לי ביטחון לטעום. הפרי גרגרי ומתקתק, ובהחלט יפה בנוף העץ הקטן (או שמא שיח גדול):
החצר המרכזית, רצופה בפסלים ופינות ישיבה, צמחיה נראה ובריכה גדולה
החצר הפנימית המקסימה
האמפיתיאטרון
המוזיאון
במוזיאון אגפים שונים, אבל המוזיאון מוקדש בעיקר לאומנות ואמנות מימי יוון ורומא, מימי 700 לפנה"ס, ועד כמה מאות אחרי. להלן עיקרי הרשמים:
החללים הפנימיים
שפע של כדים עתיקים, שהזכירו לי את ספרי ההיסטוריה של חטיבת הביניים
פיסול יווני מלפני 2000
מטבעות ותכשיטים עתיקים
כלי זכוכית
לאחר שמיצינו את הביקור בווילה (ולמדנו מהשומר ששניים מנכדיו של גטי עדיין בחיים ומבקרים תדיר בווילה, והיתר לא ידועים ושומרים על חייהם לעצמם), המשכנו לעיירה מעניינת ששוכנת בקצה המערבי של שדרת Sunset המפורסמת, ושמה Pacific Palisades. מלבד העובדה שמיני מפורסמים בעבר ובהווה מצאו אותה כראוייה להם, היא נחשבת ליישוב עם ההכנסה הממוצעת הגבוהה בכל קליפורניה (ואולי בארה"ב). אז להלן קצת מהרשמים:
ברחובות
נוף האוקיינוס
במסעדה מקסיקנית קטנה, שלמרבה ההפתעה היתה טובה מכל מה שיצא לנו לטעום מהתפוצה הזו
וסתם, פרארי יפה שלא התאפקתי וצילמתי, לטובת הבן המרייר מהארץ
בדרך חזרה דרך ההרים, החלטנו לעצור ולהציץ במבנה מוזר שכבר ראיתי פעם מבין העצים. הסתבר שזהו מקדש הינדי. הרבה יוצאי הודו הסתובבו שם (ואנחנו בלטנו בגוננו הלבנבן), מקטירים קטורת ומקיימים את מצוותיהם וטקסיהם. ואני התבוננתי במבנים המעוטרים, בקיטש המוזר והמנותק מההקשר הסביבתי שם. וגם צילמנו, אבל רק מבחוץ (כי בפנים לא נתנו):
כיף לחזור לשיגרת טיולים ובילויים. מסימנים של חזרה לשיגרה מבורכת. אז:
שבת שלום לכולם, ומועדים לשמחה
ואנא, חוו דעתכם לגבי הגופן (דויד) – האם קריא יותר?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)