התמונה מהרשת, להדגמה
דרום קליפורניה הוא איזור אקלימי יבש. מדברי. הלחות היחסית פה היא לרוב משהו ברמה של כ- 30% (עכשיו לדוגמה 5 אחה"צ, 23% לחות יחסית). יש לזה יתרון משמעותי ברוב הימים החמים – מזיעים פחות. הרבה פחות. אפילו כשחם, ולא פעם חם כמו בארץ, נעים הרבה יותר. גם המזגנים יעילים יותר כי לא עובדים קשה לעבות את כל הלחות מהאויר.
אבל יש לזה תופעת לוואי קטנה ולא זניחה – החשמל הסטטי. והוא נותן לנו תזכורת ברוב שעות היום, ולרוב התזכורת לא נעימה.
כבר התרגלתי, וכל יציאה מהאוטו אני מלווה בצ`אפחה מהירה וחדה על הדלת או הגג. כי אם אשכח את אותה צ`אפחה מפרקת מטענים, אקבל תזכורת עוקצנית במגע המקרי הראשון עם תיבת הדואר, דלת הכניסה או גוף הרכב עצמו.
גם לא מעט חישמולים חברתיים מתרחשים פה בבית, כשמגע מקרי בינינו הופך למעקצץ מחמת החישמול. מטען מוגדל מתקבל לאחר ישיבה נינוחה על הספה וקימה ממנה. אז אפשר לצפות למנות גדושות מה-"אנרגיות" האלה שבביתנו.
אבל השיא מתרחש בלילה. לאחרונה, עם ירידת הטמפרטורות (בהנאה אמיתית) נשלפו השמיכות החמימות יותר. אלו שמיכות שעירות ונעימות שמלטפות אותנו מעדנות בשנת הלילה. אבל כשכבים האורות ניתן לראות בנקל מופע ברקים מרהיב עם כל שפשוף הידיים באריג הרך, כשלעיתים המראות מלווים גם בקולות נפצוצי רעמים קטנים, זכר לניצוצות הנפרקים.
כן, גם בארץ הרכנו לעיתים את החוויה, בחישמול נדיר ביציאה מהרכב, או בהסרת הסוודר החורפי בחדר חשוך, אבל עצמת התופעה, כמו הרבה דברים באמריקה, היא מסדר גודל אחר לגמרי – מרהיב אך טורדני למדי.
ומילות סיום, בלי קשר – שיהיה לכולם יום כיפורים ענוג, נעים ורוחני. כזה של חשבון נפש, של שקט מרגיע, ושל רוגע הגותי פנימי. ושיבושם גם למי שצם, מתפלל, מתענה או נהנה מכל היבט דתי, כזה או אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)