שבוע עמוס היה לנו. מאוד עמוס ובעיקר מתיש. אבל מבצבצים ממנו הניצנים של ההתחלות החדשות, אלו שיכניסו לחיינו רוגע ושלווה וחדווה מחודשים. אז להלן הסיכום המסורתי:
הסופ"ש הקודם:
את כל הסופש בילינו באריזה וחיסול הבית. שוב ארגזים ועוד, ומלא דברים לארגן להעברה. פגישה קצרה עם בעלת הבית השבה, הולידה תסכול ואכזבה. במקום עוד כמה ימי חסד בבית, שהיו נחוצים לנו למעבר חלק, קיבלנו צרור האשמות מופרך ושקרי כאילו הרסנו לה את הבית. כל ההוכחות לא הועילו. מקווה שלא נצטרך גם איתה להגיע למשפט כדי לקבל חזרה את כספי הפקדון שבידיה. לא הועילו תמונות ועדויות ומסמכים.
אח"כ:
ארזנו וחיסלנו את עניינינו במהירות, וביום שני שכרתי 3 סבלים ומשאית הובלות קטנה. השתדלתי להקפיד הפעם לא לסחוב בעצמי, והם תיקתקו את העבודה בזריזות מרשימה, מעבירים בשלוש נאגלות של המשאית את כל התכולה תוך כ-4 שעות (כולל הפסקה). הם קיבלו תשלוטם מלא, ושוחררו.
כל התכולה רוכזה במרכז הסלון ושניים משלושת בחדרי השינה שהיו כבר מרוצפים. רק שהעבודות על הבית היו רחוקות מסיום. היה עדיין צורך להחליף את שתי האסלות, שני כיורים, לתלות דלתות לחדרים ולארונות, לחבר מחדש את הפאנלים ועוד הרבה פינישים. התלחנו להתארגן בבית לשינה, אבל התנאים היו נוראיים (ביומיים האלה לא יכולנו לעזוב, כי אפילו חלק מהחלונות חסרו).
ביום שלישי השארנו את הצוות להמשך עבודות, והדרמנו לחברים באירווין, שם תכננו לבלות יחד אתת החג. החג עצמו היה כייפי. חוץ מהארוחה, שחזרנו את דברינו מהשנה הקודמת, מה כל אחד איחל לעצמו. יכולתי להסתכל על השנה בסיפוק – לפני שנה כל העתיד היה לא ברור. והנה, עברה שנה, יש עבודה, יש פעילות, יש ניירת, ובכלל – מצבנו יציב וטוב הרבה יותר.
ביום חמישי, בחג עצמו, למרות שניסיתי להימנע, נסעתי לפגוש את הלקוח החדש הפוטנציאלי. היתה שיחה מצויינת, והסיכויים לפתיחתו של פרוייקט חדש בשבועות הקרובים גבוהים למדי. מעודד!
גם בחזית של הבן יש חדשות על התחלה חדשה – הוא נשמע טוב הרבה יותר אחרי שהחליט וניגש ללשכת הגיוס. לא יכול להגיד שאני מרוצה מההחלטה, אבל זו ההחלטה שלו, ואני מרוצה בשבילו.
חזרנו הביתה ביום חמישי בלילה, לבית על ארגזים ושקים, לכלוך והמון עבודת סידור וארגון לחיים סבירים. וכך עבדנו כל הסופ"ס הזה (שמסתיים לנו בשעות האלה). והבית מתחיל לתפוס צורה. בניתי מדפים, קנינו מכונת כביסה ומייבש, חוברנו לטלפון ולאינטרנט, והשיגרה המבורכת כבר נראית באופק.
ובבלוגיה
לא היה הרבה חדש מבחינתי. העליתי רשומה שסיכמה את הפרידה הכואבת מהבית היפה שלנו בארץ. לפחות היתה הזדמנות לצמצם פערי קריאה, וגם לאחל לרבים מכם, קוראי היקרים, את כל האיחולים לשנה טובה ומוצלחת.
ולסיום
קבלו צרור צילומים ראשון מהבית (חלק מקומפלכס הנקרא פה Town House) ההולך ומקבל צורה, ומסביבתו הקרובה. כולל מבט לגבעה ממול, שם מתנשאת בגאון האות A הגדולה, שמבהירה לנוסעי הכביש הראשי שזה היישוב ששמו Agoura Hills.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)