סיכום שבוע 38 – בית

ללא מילים

כללי

השבוע הזה היה במגמת בית – עבודה מהבית, עבודה בבית, עבודה על הבית... עבודות צבע, התקנות מדפים, תליית וילונות וקישוטים, ארגון רהיטים חסרים, רכש מכונת כביסה ומייבש (כי בבית הזה לא היה) וכן הלאה סידורים וטירטורים שונים כאלה. ואנחנו כבל די תשושים מהעניין, חסרי סבלנות וכוח, ורוצים שהשיגרה השפוייה תשוב למעוננו. ואכן, הבית הולך ומקבל צורה. כזו:

 

בעבודה:

השבוע היה ממוקד במעט חובות ללקוח הקודם שעוד נותרו פתוחות, ובהכנות לפרוייקט החדש שבפתח. אז עיקר העבודה היה כאמור בבית, אבל זה לא באמת ממש נחשב.

בבלוגיה:

הייתי די תשוש השבוע. אז רוב הזמן לא הצליח לי לכתוב כלום משלי. לפחות צמצמתי משמעותית פערי קריאה, ואני בטוח שכולכם חשתם בכך. ובכ"ז, הצליח לי לכתוב שתי רשומות:

• חשמל בכפות ידיך – על התופעה הטורדנית של החשמל הסטטי, שחזקה במקומותינו
• שבת סתווית – נקיפות מצפון בביקור סתווי, אי שם בגיל 7

עניין נוסף העסיק אותי, ואנא, אל תהפכו אותו לעניין העיקרי בתגובותיכם, אבל קיבלתי הודעה מבלוגרית שאיתה הייתי בקשר ארוך טווח למדי שהיא מבקשת לנתק את הקשרים איתי. הסיבה, כך טענה, היא לא כי איני נחמד, מנומס, מעניין. אלא כי אני נחמד מדי, וכך גם נחמד לבלוגרים אחרים שהיא פשוט לא סובלת. לכן לא ייתכן המצב, כך לדעתה, שגם היא וגם שנואי נפשה יהיו ידידיי. לא מובן לי בכלל העניין הזה, לא הפסילה, לא העניין בסלידה מאחרים ולא הבקשה להתנתק ממני בשל כך. אבל אין לי עניין להמשיך את ההתדיינות, אז אכבד את בקשתה ואחדל להגיב אצלה. ואנא, שוב, בלי ספקולציות בעניין (מבטיח מראש מחיקה של הודעות שאינן ברמה של דיון עקרוני בעניין, אלא התייחסות פרטנית).

בענייני ספרים

לא קראתי אפילו עמוד אחד השבוע מהספר. בטח כבר שכחתם בכלל מה אני קורה, וגם אני כמעט. אבל, כמו שציינתי, קראתי השבוע 1224 רשומות (ותודה לגוגל רידר על המידע). גם אם לא קראתי את כולן במלואן, אלא רק את התקציר שבגוגל, אלא רק נגיד שליש (אני מניח שיותר) אז בכ"ז זה נחשב. בערך..

ועוד

לא מעט נדרשתי לקפוץ לחנות המקומית של ציוד עבודה ובית. הטמבוריה המקומית (בגודל של הום סנטר) סיפקה לי את כל השמונצעס שנדרשו. היה נחמד לראות כבר את ההענות להאלווין, כשמתחם שלם מוקדש לקישקושים מפחידים לקראת החג המוזר, חלק גם זזים ומשמיעים קולות שאול. אז צילמתי:

 

וגם יצא להיכנס לחנות חדשה שרק נפתחה. חנות יפהפיה של שמנים ומיני חומץ. אם פותחים חנות שכזו, אז או שיש משוגעים שמהמרים כאן על כספם, או שאלו מהסימנים של המיתון המסתיים. לצערי לא היתה איתי המצלמה אז אני חייב לכם ביקור מצולם משם.   

וכן, גם היה יום כיפורים בדרך (רק היום, מבחינתי) – לא עשינו כלום. זה חלק מהותי מהכיפור, לא? אז בינתיים אמשיך ואדבוק בברכה שעדיין אקטואלית:

שנה טובה!