מה איכפת לך מה חושבים אחרים

ריצ`רד פיינמן, 1988, 248 עמ`

ובאנגלית: What Do You Care What Other People Think ?

ובארץ יצא בהוצאת מחברות לספרות ב- 1996.

לפני שאביא את תקציר הכריכה האחורית, ולפני שאספר כמה נהניתי מהספר, אזכיר לכם את מה שבטח אתם כבר יודעים עלי – שנהניתי מאד מספרו הראשון "אתה בטח מתלוצץ מיסטר פיינמן" וגם מספרו השני "החדווה שבגילוי דברים", שעליו גם כתבתי המלצה מפורטת.

אז קודם כל, לשם קיצור, התקציר כפי ש(כנראה, כי אני לא בטוח)מופיע על הכריכה האחורית:

"לפני שנולדתי, אבי אמר לאמי, `אם זה יהיה בן, הוא יהיה מדען.`" והמדען ריצ`רד פיינמן היה לאחד מגדולי הפיזיקאים של המאה העשרים. חתן פרס נובל. אולם כפי שכבר גילו מי שקראו את אתה בטח מתלוצץ, מיסטר פיינמן, הוא לא היה אקדמאי של היכל-שן, אלא אדם לבבי, בעל רעב שאינו יודע שובע להרפתקאות מכל מין וסוג, וכן בעל יכולת נדירה לספר סיפורים על המאורעות שקרו לו בחייו.

פיינמן נפטר ב-15 בפברואר 1988, אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. בשנות חייו האחרונות הכין ביחד עם חברו רלף לייטון את כתב-היד הזה, מורשתו האחרונה בכתובים. זהו ספר חכם ומהורהר, אפילו רציני פה ושם. מסופר בו על שני האנשים שהשפיעו יותר מכל על פיינמן בשנותיו המוקדמות – אביו, שלימד אותו לחשוב, ואשתו הראשונה ארלין, שלימדה אותו לאהוב, גם כאשר שכבה על ערש דווי בבית-חולים באלבוקרקי, בזמן שפיינמן עבד בקרבת מקום, בפרויקט הפצצה האטומית בלוס אלמוס. ויש גם רגעים קלילים יותר – חלקם מתוארים במכתבים ששלח פיינמן מז`נבה, מטרינידד, מיוון ומיפן. על ההשפעות שהיו לאותו "טיפוס מוזר" על המקומיים.

מחציתו השנייה של הספר, התופסת למעלה ממחצית אורכו, היא סיפורו של פיינמן על מה שהתרחש מאחורי הקלעים של החקירה שהתנהלה בעקבות התפוצצותה של מעבורת החלל צ`לנג`ר בינואר 1986. בעמודים אלה אנו מגלים כיצד פעלה באמת ועד החקירה של רוג`רס. אנו לומדים להכיר מקרוב, מבעד לעיניו של מדען דגול, את הבלבולת וחוסר שיקול-הדעת ששיבשו את פעילותה של נאס"א בשנים האחרונות. ואני חיים שוב את הרגע שבו נתגלתה הסיבה לאסון צ`לנג`ר לעיני העולם בניסוי פשוט ואלגנטי, כאשר הטיל פיינמן טבעת גומי לכוס מים קרים, והראה כיצד איבדה זו את גמישותה.

רק לעתים רחוקות מאוד מופיע בינינו מדען/הרפתקן דוגמת ריצ`רד פיינמן; ונדירות עוד יותר הן ההזדמנויות לשמוע מכלי ראשון על הנפלאות שמילאו את חייו.

רלף לייטון, חברו של פיינמן ובן-זוגו לתיפוף, מתגורר בפסדינה שבקליפורניה.

ועכשיו להקדמה שלי:

אז לפני תיאור נוסף של העלילה אספר לכם על תגלית אישית קטנה: כשהייתי בביה"ס הריאלי, היו לנו בכיתה החכמים שבכיתה והחכמים פחות. אח"כ, בקורס טייס שוב נטינו לדרג ולהעריך וכך שוב זיהינו את החכמים יותר, וגם את אלו שפחות. אח"כ, בטכניון שוב נטינו לעשות מין מדרג דומה, ואפילו מדרג הערכה כזה היה בין הפרופסורים. נראה שבכל מקום, ללא קשר לפלח האוכלוסייה, נוטים האנשים לבצע מין מדרג שכזה. זה לא יפה, ואולי לא ראוי, אבל כנראה שיש משהו בסיסי הטבוע בטבע האדם לשיפוטיות שכזו.
ובכן, אם היו עושים מדרג שכזה בין זוכי פרסי הנובל לאורך השנים, יש לי הרגשה שפיינמן היה יוצא בין המבריקים שבגאונים. ויש קסם רב לקרוא את כתביו.

ולהשלמה בנוגע לתוכן:

כבר בשני הספרים הקודמים ישנם סיפורים שמופיעים כאן שוב. זה עשוי להרגיש מיותר, אבל הסיפורים שחזרו כאן כאלה מקסימים שלא היה איכפת לי לקרוא אותם שוב.

בספרים הקודמים עלתה אצלי תחושה לא נוחה לגבי אשתו הראשונה שנפטרה בגיל צעיר. מתיאוריו המצומצמים את הפרשה, והתנהגותו לגביה לא קיבלתי רושם חיובי למדי, בכל הנוגע לרגישותו לעניין. כנראה שגם הוא חש קצת לא בנוח מהתיאורים ההם, אז בספר הזה (שכפי שהבנתי בעצם יצא לאחר מותו) מוקדש פרק ארוך ומקסים לתהליך היכרותם, חיזוריו אחריה, בניית הקשר ביניהם וסיפור מחלתה העצוב. בהחלט חוויית קריאה מתקנת, שהרי כ"כ הרבה הערכה הייתה לי אליו, שחבל היה לי על אותה נקודה לא נוחה.

וחוויית הקריאה:

די ברור שאני נהנה מהספרים שלו. בשפה קולחת, באנגלית קלילה וזורמת, הוא משתף את הקורא בדרכי החשיבה המיוחדות שלו, שמשום מה נראות פשוטות ומובנות כ"כ אחרי שמוחו המבריק מבהיר אותן. אני מרגיש בקריאת ספריו שגם כלי מחשבתי האישיים זוכים לליטוש והארה נוספים. וזה שלפעמים הוא עוסק בנושאים הנדסיים, בהם אני מבין יותר זה רק בונוס. השבוע יצא לי גם להשתמש באחד מסיפוריו, במפעל בו אני עובד, לצורך הדגמה של רעיון מסוים.

בספר יש מקבץ תמונות משלבי חייו השונים, וכן כמה רישומים משלו, שהיה נוהג לרשום מידי פעם כחלק משלל תחביביו השונים.

ולסיכום

ספר מענג למי שנהנה מהקודמים שלו. אבל אם עדיין לא הכרתם את האיש הצבעוני והמיוחד הזה, ממליץ בכ"ז להתחיל עם "אתה בטח מתלוצץ" משובב הנפש.