ישנה תערוכה שמסתובבת בעולם שזהו שמה. אנחנו נתקלנו בה בפעם הראשונה בביקור הראשון בווגאס, עליו כבר סיפרתי. הצאצאים התעניינו, ואני מצאתי את עצמי מנסה לנסח בבהירות, למה אני מתנגד עקרונית לבקר בה.
הטיעון המרכזי שלי היה שיש בזה פגיעה בכבוד האדם. יש לי תחושה שמה שמניע את הקהל זה סוג של מציצנות מעוותת (וואי, זה היה פעם איש חי), ומה שמניע את המציגים זה סוג של תאוות בצע מהסוג השפל ביותר.
הרי אם הערך המרכזי מתערוכה שכזו היה חינוכי, מה מונע מהמציגים לייצר דגמי פלסטיק וגבס ושאר חומרים. למה להראות משהו שהיה חי ופועם פעם? דווקא דגמים יכולים להמחיש טוב יותר את פעולת המערכות, את זרימת החומרים ואת פעילות החיים בכללותם.
עוד נקודה למחשבה – משום מה כל ה-"מוצגים" נראים (לפי התמונות) ממקור אסייתי. ואצלי מנקרת המחשבה שמא הטיעון כאילו תרמו את עצמם לתערוכה לא ממש נכון. הרי נסו להסביר לי למה ירצה מישהו לתרום עצמו לתערוכה שכזו? שמא אילצו אותם לתרום את עצמם? או אולי עודדו אותם איכשהו שכדאי להם, כי אחרת המוות יהיה נורא הרבה יותר? אני לא מצליח להשתחרר מהמחשבות הללו.
ובאותו עניין, את התערוכה מפרסמת תמונת אחד המוצגים האנושיים הללו, זו שהעליתי, שנראה כאמור כמו איש סיני צעיר ושרירי למדי. בהחלט בריא לכאורה. לא חשוד?
אז הודעתי לצאצאים שלי אין כוונה לממן להם או לתרום במשהו לעניין, וגם שכנעתי אותם בהיגיון של הדברים. שמחתי על השכנוע הזה.
בסופ"ש האחרון, כשבילינו עם החברים בווגאס שוב, עלה לדיון העניין. שמחתי שמבלי שהזכרתי את טיעוני הנגד שלי, החברה ציינה שהיא מסתייגת מהעניין בדיוק מאותן סיבות.
אז מה דעתכם? ראיתם? ביקרתם? חושבים שאני ממש טועה? מוזמנים להתווכח ולדון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)