הקדמה
קודם כל, וחשוב במיוחד הפעם – גילוי נאות: אין לי כוונה לכתוב פה סקירה אובייקטיבית, אני לא אובייקטיבי בכלל, ויש לי עניין אמיתי לסייע ליונה ולקדם את הספר הזה במידת האפשר.
את יונה, היא dyona, הכרתי כאן בבלוגיה בתפוז. מצאתי את הבלוג שלה, היא את שלי ונוצרו קשרים וירטואליים חיוביים. תוך כדי היכרות, ותגובות על סיפוריה מהם נהניתי, הבנתי שהוציאה לאור שני ספרים – קובץ הסיפורים הנוכחי, ורומן נוסף. עם התבססות ההיכרות, "שוחחנו" על הקשיים שחווה מי שמנסה להוציא לאור ספר, ועל כך שזה ממש לא פשוט.
באיזה שלב הציעה יונה לשלוח לי את הספרים לקריאה, ואם ימצאו חן בעיני אז שאכתוב עליהם ואנסה לסייע לה בספריה המקומית כאן ובכל דרך שתימצא.
האמת – די הסתייגתי, וזה מכמה סיבות. קודם כל אני מחבב את יונה, ועלה אצלי החשש שמא לא איהנה. הרי בטוח שאחוש תחושת אי נוחות מסוימת לכתוב אי-המלצה בנסיבות שתיארתי. גם הספק הנוגע ליכולתי לסייע (למרות מעט קשרים שיש לי, ולא נבחנו בנסיבות המתאימות) קירר מנכונותי. מצד שני – הסקרנות ורצון אמיתי לסייע שכנעו אותי להסכים, כמובן אם הסתייגויות של "מה אם לא אמצא אותם מהנים ומוצלחים..", ו-"אני לוקח לי את הזמן, ולא מבטיח לקרוא בהקדם.."
הספרים נשלחו, ומשום מה לקח להם הרבה יותר זמן מהצפוי. כשכבר עלה החשש שמא אבדו, הגיעה החבילה, נשלחה הודעה, ואנחת רווחה קטנה נשמעה משני עברי האוקיינוס. מכיוון שיש לי סדר משלי (שאין לי מושג במניעיו), לקח לי זמן להגיע לראשון מביניהם. בינתיים האישה קראה ונהנתה.
אז עד כאן ההקדמה, הארוכה מהרגיל, בנסיבות שאינן כלל כרגיל.
הספר
כרגיל, גם מתוך עצלות וגם מתוך עניין לתת לספר לדבר בעצמו, כפי שנהוג על הכריכה האחורית, להלן הדברים, באדיבות "opinion":
מלון הרצליה הקטן שאירח בין כתליו קציני או"ם שבדים גבוהים ובהירי שיער, הספרייה במעלה המדרגות שבה אוצרות תרבות וסיפורת, "העיגול" שבו התאספו ילדי השכונה למשחקים והסתודדויות, חנות הקפה אשר ריחותיה גלשו ומלאו את הרחוב, הבית שנמחק, סודותיה של סבתא והיהלום שאבד - כל אלה ועוד רבים אחרים, הם ציוני דרך בתקופה המופלאה אשר כה רבים אוהבים להתרפק עליה. תקופה של דלתות פתוחות, של חבורות ילדים המשחקים משחקי רחוב אמיתיים ברחובות הלא-סלולים ושל הפרדסים אשר הקיפו את רחובות בחגורה ירוקה וניחוח פריחתם המשכר קידם את פניהם של כל הבאים בשעריה.
בעת קריאת הסיפורים הקצרים, פרי עטה של יונה דורון, דומה כי הזמן עצר מלכת והזיכרונות הישנים עדיין חיים ותוססים. מן הסיפורים נבנית כפסיפס תמונה מרתקת האוצרת בקרבה ערגה וגעגוע לימי התום של הילדות. יחד עם זאת, יש בסיפורים גם מבט מפוקח ובוגר על המציאות העכשווית ופרספקטיבה על הזמן שחלף.
הנובלה "עובדת זרה", העוסקת בנושא כאוב הקרוב ומוכר לרבים, אך מנקודת מבט חדשה ורעננה - נועלת את קובץ הסיפורים.
יונה דורון הקדישה שנים רבות להוראה וחינוך ומשם פנתה לתחום הכתיבה. התגובות החמות שקיבלה מכל מי שקרא את סיפוריה, הן שעודדו והמריצו אותה לפרסם קובץ זה.
בעת קריאת הסיפורים הקצרים, פרי עטה של יונה דורון, דומה כי הזמן עצר מלכת והזיכרונות הישנים עדיין חיים ותוססים. מן הסיפורים נבנית כפסיפס תמונה מרתקת האוצרת בקרבה ערגה וגעגוע לימי התום של הילדות. יחד עם זאת, יש בסיפורים גם מבט מפוקח ובוגר על המציאות העכשווית ופרספקטיבה על הזמן שחלף.
הנובלה "עובדת זרה", העוסקת בנושא כאוב הקרוב ומוכר לרבים, אך מנקודת מבט חדשה ורעננה - נועלת את קובץ הסיפורים.
יונה דורון הקדישה שנים רבות להוראה וחינוך ומשם פנתה לתחום הכתיבה. התגובות החמות שקיבלה מכל מי שקרא את סיפוריה, הן שעודדו והמריצו אותה לפרסם קובץ זה.
הקריאה
יונה מבוגרת ממני בכ-15 שנה, ומקום התרחשותם של מרבית הסיפורים – ברחובות הצעירה – שונה למדי מהסביבה העירונית החיפאית בה גדלתי אני. ולמרות זאת, אולי בגלל שבמדינה הצעירה של אז השינויים לאורך השנים היו מינוריים למדי, מצאתי את עצמי מתחבר לסיפורים באופן פשוט מדהים.
זה לא קרה לי כמעט בספרים אחרים, אבל כמעט כל סיפור של יונה (מאלה שעסקו בעבר) זרק אותי לזיכרונות האישיים המקבילים מימי ילדותי שלי, להורי, ל-"מסעדה" בבי"ס, לחיה תושינסקי, השכנה הערירית הקצת נלעגת וקצת משוגעת, ניצולת השואה, למשחקים בשכונה של פעם, לשריטות הקוצים וריח החרציות...
הסיפורים מחזירים את רוח, ריח ומראות התקופות שעברו, את המציאות הנוכחית בארץ (שלפעמים מיופה קצת, חומלת ומתארת בסוג של עידון) של העובדים הזרים, הטיפול בהורים מזדקנים והחדווה שבטיפוח דור ההמשך.
ומעט ביקורת
קצת חבל לי שהספר לא זכה לעריכה מקצועית ומוקפדת יותר. הסיפורים, כפי שהבנתי מיונה, נכתבו במהלך שנים, ובספר לוקטו יחד. ליקוט מהסוג הזה מחייב תיקונים לצרכי קוהרנטיות, והסיפורים אינם עומדים בפני עצמם, כל אחד בנפרד. לכן חבל היה שלא הוקפד לצמצם חזרות מסוימות בנקודות ההשקה הטבעיות שבין הסיפורים.
עוד בעניין העריכה: חלק מהסיפורים נכתבו בשמות שונים. לזמנם זה היה אולי נכון, אבל בקובץ עולה בבירור היסוד האותנטי האוטוביוגרפי של יונה, ולכן שינויי המאפיינים בדמויות ושמותיהם מיותרים ולא תורמים לסה"כ של הספר כולו.
עוד בעניין העריכה: חלק מהסיפורים נכתבו בשמות שונים. לזמנם זה היה אולי נכון, אבל בקובץ עולה בבירור היסוד האותנטי האוטוביוגרפי של יונה, ולכן שינויי המאפיינים בדמויות ושמותיהם מיותרים ולא תורמים לסה"כ של הספר כולו.
מקווה שהספר יזכה מהדורה נוספת, ושיתוקנו הליקויים המינוריים הללו.
ולסיכום
נהניתי מהספר. מאד! היא העלה בי זיכרונות, ריגש אותי, חימם את ליבי וצבט בו לא פעם. קראתי אותו ברצף מהיר, תוך כדי רישום של כל הנושאים שצצו בזיכרוני, מתוך רצון לכתוב עליהם בהזדמנות. התחושה הייתה שאילו הייתי גר גם אני באותה שכונה, ואילו הייתי בעצמי כותב ספר, הוא היה בפורמט כ"כ דומה שהיה קשה לזהות את ההבדלים.
אז לשורת סיכום כללית – הספר מהנה מאד ומומלץ, במיוחד למי מאיתנו שכבר חגג את יומולדת 40.
וליונה – המון תודה. כיף של ספר, ואיחולי להצלחתו והצלחתך. ואשתדל לעשות לו נפשות (מתוך תקווה שרשומה זו היא הראשונה בעניין זה). הספר השני, בקרוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)