הטיסה לארץ הינה בלתי ישירה. והחלק הראשון לניו יורק היה מבאס במיוחד – זו טיסת לילה שאני די מיומן בה מהתקופה שבה עבדתי בניו ג'רזי, והייתי טס על בסיס שבועי. לא הצלחתי למצוא תנוחה נוחה, וסה"כ כמעט שלא ישנתי. אבל נהניתי ממחווה של האישה הצעירה שישבה לידי (הבנתי שהיא אחות במקצועה, שהגיעה להשתלמות קצרה בנושא השתלות ב-LA), כשראתה שלא נוח לי בכיסא שהיה מוגבל בהטיה לאחור, הציעה והתעקשה להתחלף איתי. מחווה מחממת לב.
ובכן, אחרי הלילה ללא שינה הזה, היו לי כ-8 שעות לשרוף בניו-יורק. הזדמנות נהדרת לשוטט שוב בעיר המרתקת הזו. תכננתי להפקיד את תיק העבודה הכבד בלוקרים של נמל התעופה וללכת קליל ברחבי העיר. אין לוקרים בנמל. גם לא בתחנת הרכבת המרכזית של ניו יורק, אליה הגעתי. וגם לא בתחנת האוטובוסים המרכזית הסמוכה, ששם דווקא זכרתי שהיו כאלה. בבירור קצר במודיעין הבנתי שביטלו את כל הלוקרים אחרי אסון התאומים. לא ברור למה, אבל ככה הוחלט, וככה נתקעתי עם תיק כבד במיוחד לאורך שעות. מבאס! אז אם אתם מתכננים כזה טיול, שווה לזכור את זה. מזל שלא נתקעתי עם הטרולי..
התלבטתי במה להעסיק את עצמי בעיר המרתקת ורבת האפשרויות. בסוף, כמו כמה פעמים בעבר, בחרתי פשוט לצעוד ברחובות, להתבונן ולצלם. אפילו שהתיק קרע לי את הכתף. יצאתי מהתחנה לעיר סואנת, של התנועה העמוסה של שעות הבוקר – כולם בדרך לעבודה, וכולם ממהרים. אז ברור שצילמתי:
המשכתי לשוטט צפונה במעלה הרחובות, על השדירה השביעית – הולך ומצלם את הבנייינים הגבוהים, השמש המציצה מבין הרחובות שחוצים את השדדרות בכיוון מזרח מערב. הנה כמה מהתמונות:
נכנסתי לבית קפה, לנשנש איזה מאפה, לתת מנוחה לכתף ולחשוב מה בא לי לעשות הלאה. הקפה היה כרגיל דלוח, המאפה סביר, המקום יפה עם תמונות מקסימות של אוכל בפרשנות אומנותית מעניינת על הקירות:
המשכתי ללכת ולצלם, כצפוי רוב התמונות במאונך, כשהבניינים הגבוהים ממשיכים להמם אותי. החלטתי ללכת מערבה עד הנהר. לא יצא לי להיות שם, ותמיד נחמד למצוא מקומות אחרים. הדרך ראיתי מוסך ענק של מכוניות לשטיפת כבישים שלתוכו הצצתי, ושיירה של משאיות טעונות שרותים כימיים. הכל בגדול..
הגעתי לנהר, והתחלתי ללכת לאורך הגדה, בפארק צר, ארוך ויפה שהיה ירוק והכיל שלל פסלים, מיצגים שונים וספסלים מעוררי השראה הפונים לנוף הנהר. וברור שצילמתי גם שם:
הזמן החולף והכתף הכואבת שלחו לי אותות שכדאי לכוון חזרה, כך שאגיע בסוף חזרה לתחנת הרכבת לטיסה. והדרך צפוייה להיות ארוכה למדי (עם הרבה עצירות מלהיבות). אבל על ההמשך – בהמשך.
שבוע טוב ומוצלח לכולנו, חברים
ושוב – תקווה להתראות עם כולכם בביקור הבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)