התכוננתי לפרסם רשומה נוספת של חוויות מסדנת הצילום בהרים. כבר היתה מוכנה. אבל מרגע שנודע לי על מותו של אריק איינשטיין, הראש עסוק בזה.
מה כבר אוסיף על מה שנכתב ונאמר מאז נודע העניין? הרי לא הכרתי אותו אישית, אבל כמו רבים, הוא היה (ועדיין) חלק מעולמי, ומעולמם של המוני ישראלים כמוני וכמותכם. לשירים יש כח מיוחד לחדור ולהתנחל חזק במרכזי הרגש. ולו יש נוכחות חזקה שם אצל כולנו, עם עשרות שירים.
פסקול של המדינה, הפרנק סינטרה הישראלי, האדם הצנוע והזמר הגדול, ועוד דברים נכתבו ונאמרו עליו. ואין לי מה להוסיף.
חשבתי להוסיף הערת עצב בתחתית הרשומה, כי בכ"ז לא ניתן לעבור הלאה. אז כתבתי. וחשבתי לצרף שיר. אחד נבחר ואהוב במיוחד. אז מצאתי את עצמי מאזין לשירים רבים. וכולם נפלאים, רכים, משעשעים, נוגים ונוגעים. איך ניתן לסכם ולבחור אחד?
אז לא בוחר. רק מצרף קישור לרשימת השירים הארוכה עד מאוד, שליוותה אותי כבר כמה שעות.
ואחד כדוגמית, כי שאלתי את שמו לרשומה:
עצוב עצוב!
יהי זיכרו ברוך
יהי זיכרו ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)