"אז מה תכתוב על החוויה הזו?" הפנה אלי דר' מייק את מבטו ושאל, אחרי שנרגענו קצת מהרעב הראשוני עם המנה הענקית של חביתה, סלט וטוסטים של ארוחת הבוקר בדיינר המקומי, באמצע בוקר נוסף ופעיל מאוד שבהמשכו של לילה עם פחות מדי שינה. כבר גיליתי לו שאני בלוגר, ושבטח אכתוב על החוויה לא מעט, והוא היה סקרן מה בדעתי לכתוב.
"ובכן" כך אמרתי, "בטח אספר על איך כל האירוע הזה נולד, כל הכיף הכללי בקטעי הפעילות השונים, על מה שלמדתי על עצמי ועל הנושא, בטח אביא כרגיל שפע תמונות להמחשת החוויות. וגם אספר על ההפתעה הגדולה שהיתה לי במקום הכי פחות צפוי." פה התעוררה הסקרנות שלו ושל החברים האחרים סביב השולחן, שהשתתקו והפסיקו לרגע את ההתעסקות במנות החביתה הגדולות האישיות שלפניהם. אז הנה, נתחיל עם הסיפור העיקרי, לפי הסדר (פחות או יותר).
לקראת סוף אוגוסט, אני מקבל מסר מאילנה, ידידתי הצלמת מהסביבה הקרובה, שהמדריך מסדנת הצילום בפברואר, דר' מייק שואו, מתכנן סדנת צילום בהרים של מזרח קליפורניה בתחילת ספטמבר. ממש בסופ"ש של ראש השנה, בו הירח זורח מאוחר, ושביל החלב בזווית מעולה. היא גם שלחה לי את הקישור להזמנה. ההזמנה הבהירה שמדובר בלו"ז צפוף של צילומי בוקר, צילומי לילה, צילומי הרים, כוכבים ועוד מיני דברים טובים. זה אמנם לא קרוב לבית (כ-5 שעות נסיעה) ולא זול, אבל לא בגלל זה היססתי – לא ידעתי איך זה יסתדר לי עם הפרוייקט החדש שעמד להתחיל ממש באותם ימים, כי בבוקר הנסיעה המתוכננת לצפון עוד הייתי בכמה שעות עבודה די רחוק בצד השני, בכיוון דרום. אבל זה היה מפתה למדי, אז שילמתי, התחייבתי והחלטתי לקפוץ על זה. וככה היה. הסתבר שהיינו רק 3 נרשמים, אז שכרנו יחד אוטו להוזלת עלויות, הזמנו מלון, ותכננו על יציאה אחה"צ. גם קניתי חצובה טובה, ועוד כמה אביזרים הכרחיים כפי שהנחה טופס ההרשמה.
יצאנו בסביבות 3:00 אחה"צ לנסיעה הארוכה. בדרך עוד התעכבנו כשעה ב- Red Rock Canyon State Park לסדרה מזדמנת של צילומים שעוד אפרט עליה בהמשך, אבל הנה מתאבן:
אחרי ארוחה במסעדה מקומית בעיירה הציורית והתיירותית Lone Pine, הלכנו לישון רק כדי לקום כ-5 שעות אח"כ, ב-3:45 בבוקר, לצילומי זריחה. גם על זה אספר בנפרד, אבל הנה קדימון מתבקש:
הבוקר עלה, וצילמנו עוד קצת, ואחרי ארוחת בוקר קצרה ושיעור עם פריט הציוד שכולנו הצטיידנו בו, זה שמיועד לצילומי לילה, יצאנו לטיול בסביבה (שעה וחצי נסיעה להרים, ובהמשך חזרה). התחנה הראשונה היתה הגלריה MOUNTAIN LIGHT/Galen & Barbara Rowell שבעיירה Bishop. זה המקום שממנו לא ציפיתי ליותר מדי, ואותו הזכרתי למייק בשיחה ההיא במסעדה, בבוקר שאחרי. לא יכולתי לצלם את הגלריה המהממת, וגם את התמונות הנפלאות לא פשוט להביא. יכולים להיכנס לאתר ולהתרשם, אם כי אני מבטיח לכם שהחוויה שונה לגמרי מלעמוד מול הצילומים המהממים. ושם היתה לי הארה חשובה – שבנוסף למה שכבר ידעתי, שלא חשוב הציוד, ולא חשוב רק הידע הטכני כדי להפיק צילומים מהממים. וזה בטח לא מזל, כי מזל לא מסביר כזו תוצרת מהממת של צילומי טבע מהממים. מה שנחוץ זה התחברות לטבע, הבנה שלו, הכרתו ברמה גבוהה, צפיה בו שעות וימים רבים, ובעיקר אהבה ונחישות. יש להכיר את העונות, מזג האויר, הצמחיה ואופייניה, בעלי החיים, השעות השונות ומצבי התאורה. ואז זה כבר לא עניין של מזל, אלא הבנה והתחברות ברמה גבוהה יותר.
משם, כשאני תחת הרושם העז מהגלריה המהממת, נכנסנו לכביש המטפס להרים, לסדרת צילומים נוספת. הנה דוגמית משם:
חזרנו למלון, ואחרי מנוחה קצרה (אני נמנמתי בנסיעה, אז לא נרדמתי שוב), יצאנו שוב להרים, לצילומי שקיעה וצילומי לילה. כצפוי, ארחיב גם על השלב המהמם הזה, אבל שוב, הנה דוגמית:
שוב לילה קצר, ושוב צילומי זריחה, ושוב צילומים בסביבה המהממת, ואז הארוחה המדוברת. לאחריה סיבוב נוסף בגבעות אלבאמה המרתקות האלה שהניבו גם צילומים מהממים, אז שוב, הנה דוגמית:
משם לצ'ק אאוט מהמלון, ויציאה לחזרה הביתה. בדרך עצרנו שוב בפארק ה- Red Rock Canyon לעוד כמה צילומים. אבל החום הנורא התיש אותנו, אז זה היה קצר. אני הצטרפתי למייק לאוטו, והנסיעה עברה בנעימים, בשיחה נהדרת על עניינים שונים, כולל עניינים מקצועיים (הוא מלמד תחומים של מכניקה שמוכרים לי היטב).
סה"כ, חוויה אינטנסיבית ביותר, אבל מהנה עד מאוד. יש לי הרושם שבהזדמנות נוספת שתהיה אצטרף לעוד חוויה שכזו. על הפרטים ברשומות ההמשך, כמו גם על מה למדתי על עצמי כצלם.
להתראות בהמשך, חברים.
סופ"ש מהנה לכולנו
סופ"ש מהנה לכולנו
וליתר הרשומות מהסדנה (שעם הזמן יהיו יותר ויותר) - כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)