נכון שהיו לי תוכניות פרסום אחרות בבלוג – לסיים את הסקירה של השיט למכסיקו, להשלים פערים בסקירת ספרים שסיימתי (כן, הצלחתי לסיים כמה), לשתף בכמה בילויים בסביבה הקרובה וכן הלאה. אבל לפעמים יש מקום גם לספונטיות מבורכת. וזו בדיוק ההזדמנות, ובהקשר הנכון.
ובכן, לפני שלושה ימים העלה גל אצלו בבלוג רשומה על חוויות טיול קצר בפינה יפהפיה בסביבה שלנו – סטוני פוינט (פארק סלעים). איכשהו, לא ברור לי למה ואיך, לטיול החברים ההוא לא יצאתי איתם. מבאס עד מאוד!
את הנקודה הזו אני מכיר כבר לא מעט זמן. אי אפשר שלא להבחין בה כשעוברים בכביש הסמוך. גוש הסלעים הענק בולט מאוד בנוף הייחודי. בתמונה הראשית ניתן לראות את הר הסלעים המרשים הזה כפי שהוא נראה מהכביש, מהצד הפחות טוב, כי מהצד השני הוא נראה טוב אפילו יותר.
ובכן, כשהתבאסתי בקול על הטיול בלעדי, לא היסס גל וזרק לי אתגר: "מחר ב- 8:00 אנחנו שם שוב, רני אתה ואני, לכיבוש זריר של בוקר לפסגה הסלעית.” מזל שהתאפשר לי להגיב בחיוב להצעה הספונטנית. וכך מצאנו את עצמנו בבסיס הגוש ההוא, כמעט בזמן. היה קר מהצפוי, וסוג של ערפילים כיסו את הנוף ודפקו קצת את הצילומים. אבל היה כיף לטפס למעלה על הסלעים העצומים, לשעה וחצי של הנאה בטבע, ממש מעל הפקקים של הבוקר. יופי של פתיחה ליום.
כמה מילים על המקום אפשר לקרוא אצל גל או גם בויקיפדיה. אבל בגדול, מדובר על איזור קטן למדי שכולו סלעים גדולים מאבן חול. בבוקר שבו היינו לא היו מטפסים, אבל הסימנים הרבים על הסלעים רימזו על פעילות טיפוס סלעים אינטנסיבית, שדוגמיות ממנה ניתן לראות ברשומה האמורה של גל. גם הבנתי שיש למקום היסטוריה עניפה ואיזכורים בשבט הצ'ומאש. אבל מבחינתנו - מקום יפה שמזמין טיול.
ולהלן מה שצילמנו שם, את עצמנו, את הסלעים ואת הנוף שסביב, עד שנגמרה הסוללה של המצלמה בדרך למטה:
פורים שמח ומהנה לכולנו, חברים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)