לקראת פורים נכנס טל, מנהל הבלוגיה שלנו, למצברוח מלכותי. אז כחלק מתוכניות המשתה הוא תכנן שרביט חגיגי וחילק אותו לחמישה שליחים, להפיץ את הבשורה. אמנם היו לי תוכניות אחרות לימים הקרובים, אבל כשמוענק שרביט מלכותי שכזה, ועוד בידי היוזם, אחריות גדולה יש להפיץ את הבשורה. ואת זה יש כמובן לעשות ללא דיחוי וללא שיהוי, שהרי החג בפתח, וכולנו במתח. אז להלן החלק הראשון – שלב השאלות הזהות:
למה תתחפש/י השנה?
לצערי, החיים באמריקה אמנם מאפשרים לחגוג את החגים, רק שפורים הוא לא חג פנים משפחתי, אז איכשהו הוא נבלע, ולא ממש מצויין כאן. טוב, אז אולי לשם שינוי אתחפש לאיש רציני..
התחפושת המוצלחת, המקורית, המושקעת ביותר שלבשתי אי פעם הייתה:
היו לי כמה מוצלחות לאורך השנים. בעיקר (כמה צפוי – בילדות. אני חושב שהכי מושקעת היתה של אינדיאני, שנתפר משקי יוטה וקשת מושקעת שהכין לי האבא שלי מרצועות מנוסרות של כרטיסים אלקטרוניים מסודרות בשכבות כקפיץ עלים וצילוי ידית משרוול מתכווץ. התחפושת שירתה אותי 3 שנים עד שגדלתי ממנה החוצה. לא הצלחתי למצוא תמונות של התחפושת הזו, אבל יש תמונות משנים קודמות כשחיפשו אותי לקובוי (ככה קראנו לזה), לשוטר ולסיני (כפעוט):
התחפושת האיומה והנוראה ביותר שאי פעם לבשתי, וגם זה רק כי הכריחו אותי, הייתה:
לא זוכר כאלה. אם הייתי טורח להתחפש, אז הייתי לגמרי בעניין, והייתי מרוצה.
אוזני המן: כן או לא?ברור שכן!! במיוחד כשהם טריים ופריכים. אחח.. מתגעגע.
דרג/י את מילויי אוזני ההמן מהטעים ביותר לנורא ביותר: פרג, שוקולד, תמרים, אחר (איזה?)
ברור לגמרי – בראש הרשימה הפרג. מתאים להמן הלכלוך השחור המתוק באוזניים. אח"כ תמרים ואגוזים, ריבה ושוקולד (שבאפיה מאבד בעיני את קסמו).
הדבר שאני הכי אוהב/ת בפורים:
ללכת עם הילדים לביה"ס ולהתרגש איתם ועם כל הילדים האחרים. בינתיים שלי גדלו, אז סתם מסתכל סביב, ונהנה. בטח אשוב לכיף ההוא כשיהיו נכדים.
הדבר שאני הכי שונא/ת בפורים:
את המגילה. הסיפור הזה לא מוציא טוב את העם שלנו וגיבוריו – תככנים פוליטיים, זנזונת פתיינית ושנאת הגויים (למה להרוג את ילדי המן, למה!!??)
זיכרון אחד, מתוק או מריר, מחג פורים בעבר:
בכיתה ד` התחפשתי בתחפושת מושקעת לאפריקאי, עם אביזרים אותנטיים ששאלתי מהשכן שלמה בן שלמה, אותם הביא מאריתראה מימי מאסרו שם בתקופת המנד"ט. בתחרות התחפושות לא קיבלתי אפילו הזדמנות, כי המורה בחרה תלמידים אחרים מהכיתה, והיתה איזו מכסה. מאוד התבאסתי אז. טוב שמזה נשארו תמונות (שכבר דהו למדי):
לאיזו דמות מוכרת, בהווה או בעבר, בדיונית או מציאותית, היית שולח/ת משלוח מנות? למה דווקא לה, ומה היא הייתה מוצאת בפנים?
לפרימו לוי, להמתיק לו את הזוועה של אושוויץ, ולשפר לו את המצברוח.
וארגז בירה הייתי מביא לירוסלב האשק, והייתי מתענג איתו בשתיה משותפת על סיפורים ממקור ראשון על החייל האמיץ שלו, שוויק.
הכללים: כל בלוגר שמקבל את השרביט צריך לענות עליו ולהעביר אותו ל-5 בלוגרים אחרים. אם קיבלתם ועניתם על השאלות, אל תשכחו להוסיף לרשומה את התגית "שרביט פורים" ללא גרשיים כמובן.
והפעם דווקא כן אחלק את השרביט באופן פרטני לחברים. ככה יהיה יותר קשה להתחמק, והבשורה תעבור מהר וביעילות (בכ"ז אחריות). ובמוקד הפעם - 7 בלוגרים חדשים, שזה להם פורים ראשון בבלוגיה (צריך להאיץ את התפוצה, כי הזמן קצר):
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)