יום שבת, 10 ביולי 2010

סיכום שבוע 27 – התאוששות

אחת מהאוסף שמסן פרנסיסקו, לרשומה שמחכה להיכתב
כללי
לפני הכל - מי שקלט רשומה נוספת בעלת מסר בעייתי, שהורדתי מהר - אז קבלו עדכון שהכל בסדר ואין מה לדאוג באופן מיידי. ומי שלא ראה - לא נורא, זה כבר לא חשוב. אבל גם זו התאוששות.
ונעבור לשיגרה - השבוע, לאחר השבוע הקודם הלא פשוט, יש רגיעה והתאוששות ניכרת. בגיזרה שלי (וטוב לשמור על פרופורציות). אז נחזור לשיגרת הדיווח בפורמט הקודם, הסדור יותר.
הסופ"ש הקודם:
לאחר שהקפצתי בשישי את האישה לנמל התעופה, הייתי במצברוח בטלני, וחסר חשק וכוח לכלום. הצעירים קלטו כנראה ושמרו על פרופיל פעילות שקט. הם תכננו לצאת לאיזה פיקניק, אבל יצאו מהבית רק ב-10 בלילה בערך, ולפניהם היתה עוד דרך של כ-300 ק"מ לפחות (ככה המרחקים פה). האמת שדי דאגתי, אבל הם היו בסדר והודיעו לי שהגיעו בשלום.
כשחזרו ביום ראשון, תכננו לצאת לראות זיקוקים. אבל הם נגררו, אז זיקוקים לא ממש ראינו. אז סתם הסתובבנו קצת ברחובות הוליווד, ששפעו פעילות לילה בליינית נמרצת. לי זה היה מספיק.
אח"כ:
יום שני הייתי אמור לעבוד בבית. מזל שהצלחתי לסיים מהר את מה שהתחייבתי, וביתר הזמן פשוט בהיתי. ממש לא התחשק לי כלום.
הצעירים התארגנו, ויצאו בבוקר לטיול בן 4 ימים שכולל סיבוב בוגאס, ברייס, הגרנד קניון וחזרה. לא יכול לומר שישנתי בשקט, ודי טרטרתי להם בטלפון, אבל יש מחיר לחופש.
חוצמזה, הפקדתי את שישי למשמרת, כי כואב הלב שתחכה לי בבית לבד כל היום. לפחות בדוגי-סיטר שלה יש עוד כלבים וסה"כ היא נהנית שם, לפי העליצות שהיא ניגשת.
אז כדי לקצר מרחקים, ניצלתי סידור שחדווה (שוב שם כיסוי לאישה שאיתי, כדי להימנע שוב מלקרוא לה "האישה") סידרה לי ביוזמתה, ונשארתי לישון בבית החברים שבארווין, שנמצאים בארץ. גם הכלב פה, יש לו סידור טיפולי, אבל בערב אנחנו מבדרים אחד את השני.
בבלוגיה:
טוב, הכלום שתיארתי לא היה כלום מוחלט. כי הרי כמה אפשר לבהות ממש. ואת שתי תוכניות כוכב נולד האחרונות כבר ראיתי. אז בתמקדתי בבלוגיה. זה אומר הרבה קריאה, אבל גם לא מעט כתיבה. בכלל, לאחרונה אני כותב לא מעט רשומות בנושאים נוסטלגיים למיניהם. האח אומר לי שזה כנראה קשור לגעגועים. לא מתווכח. אז מה פרסמתי:
  • אסטרטגיית האוקיינוס הכחול – ספר מסוגת ספרי הניהול. לא כתוב הכי טוב במובן הספרותי. אבל מאיר, עיניים, מעורר מחשבה ומסקרן. אז זה אומר שהוא טוב עבורי למה שציפיתי ממנו.
·         שרביט עבודות זמניות – רשומה שתפחה לאורך לא מבוטל, כשכל רגע אני נזכר ביותר פרטים, יותר עבודות ויותר אנקדוטות. מקווה שתרימו גם אתם את השרביט.
·         יומולדת 100 – השבוע חל יום ההולדת ה-100 לסבא סלו האהוב שלי. ופתאום קלטתי את העניין, והזדרזתי לכתוב כמה מילים לזכרו ובשבחו. רשומה שריגשה אותי בזמן הכתיבה, וריגשה עוד הרבה פעמים במענה לתגובותיכם החמות. תודה. מעניין שהאימא שלי לא זכרה בכלל את העניין, אבל לא מעט מהעובדות ריעננה והוסיפה לי טלפונית.
ומכיוון שהבלוגיה היוותה נחמה משמעותית השבוע, אתייחס לשלושה עניינים (ושוב, לא לעניין שבמשפט הפתיחה):
  1. הפיאסקו הנוגע להעלאת המעברונים, שדפק את הסטטיסטיקות, את החיפוש של מנועי החיפוש, ובכלל את האווירה, גרם לי לחשוב על משמעותה של הסטטיסטיקה של הכניסות. מסתבר שאני ממש לא לבד בעניין המוגזם בנושא. אני מניח שזה קשור לכך שהתמכרנו כאן לקבלת משוב מיידי על תוצרינו. המשוב, בדמותן של התגובות והסטטיסטיקה, הוא האמצעי שלנו לדעת שמצליח לנו במה שאנחנו עושים פה כ"כ הרבה שעות. וכשפתאום נרשמת ירידה משמעותית במדדים, זה לא נעים. ולא יעזור שמסבירים לנו שהנתונים לא היו אמיתיים אלא מנופחים, לזה התרגלנו ומבאס שיורד. חוצמזה, כל הטיפול בפרשה היה לקוי, אבל זה עניין נוסף.
  2. כבר לפני הסופ"ש הקודם (ולא גיליתי) קיבלתי את אחת המחמאות הגדולות שיכולתי לצפות להן כאן בבלוגיה. מישהי (בלוגרית לעתיד, כנראה..) שנתקלה בבלוג שלי מצאה אותו מעניין מספיק כדי לקרוא בו כבספר. איתה ותגובותיה המקסימות, הזדמן לי לעבור על הבלוג כמעט מתחילתו. אז תודה, חתולי8 יקרה, גרמת לי לסיפוק ועונג גדולים, במחמאותייך והערותייך ותגובותייך המחכימות. ובקיצור - תמשיכי!
  3. הרגשתי שדי העמסתי, אז נמנעתי מלהמשיך ולחפור פומבית בזכרונותי בנוגע למכוניות העבר שלי, ודחיתי את הפרסום של החוויות מהביקור הדי קצר בסן פרנסיסקו, אפילו שיש מה לספר (והרבה להראות).
ובענייני ספרים
התחלתי את The Loved One, ספר שאמור להיות מופתי, אבל לא צלחתי אותו. לא ברור לי למה, אולי בגלל שהאנגלית לא זורמת לי. אז נטשתי, הרבה יותר מהר מנטישות עבר, והתחלתי את הכל מואר. הפתיחה כבר טובה מספיק כדי להמשיך..
ועוד:
באסה, דיסק חיצוני לגיבוי שבק חיים. אשלח אותו לתיקון, אבל אני בהחלט חושש לתכולתו, כי לא בטוח שיש לי גיבוי נוסף לכל אלפי תמונות ולעוד חומרים.
וכן, מתחיל לראות דירות אחרות למעבר. כן, לא כיף..
ולפני סיום:
אין לי מושג מה אעשה החל מיום ראשון בצהריים, אחרי שאלווה את הצעירים לנמל התעופה. לא בטוח שאטייל. אולי אתחיל לארוז.

שבוע טוב ומהנה לכולם (-:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)