ללא מילים
כשמיצינו את הזמן בחוויית הסקוויה לביקור הנוכחי (למרות שאפשר לבלות שם הרבה יותר) החלטנו שהגיע הזמן להציץ בצד הצפוני של השמורה העצומה, שאיכשהו יצא לנו להחמיץ בכל ביקורינו באיזור. ייתכן שזה קשור לכך שזו הדרך הארוכה ביותר ללא מוצא שיצא לי להיכנס אליה (כ-50 ק"מ כל כיוון, עד לקצה).
אז למרות הרצון הכן של כולנו להגיע ל-SF, גם לנהגים מגיעה הזכות להשפיע קצת על המסלול. הנסיעה על כביש הרכס, כ-40 ק"מ של פיתולים, מהממת ביופיה – יער הסקוויה המדהים עוטף סביב, פלגי מיים רבים חוצים את הנוף, פה ושם ניכרים עדיין שלוגיות חומות, זכר לחורף המושלג שעבר על הסביבה. הגענו לצומת שממנה פונים ימיה לכיוון העמק האמור והתחלנו בירידה המתפתלת, כשמולנו מתנשאים הררי גרניט גבוהים ורבי הוד.
עצרנו בדרך למטה לצלם קצת מהנוף (וגם פרח קטן, צהוב ויפה):
המשכנו עוד למטה, בדרך הארוכה כ"כ, להתרשם מנקיק צר שאליו מנותבים מים רבים, ונראה גועש ושוצף במיוחד:
ממשיכים מטה ועוצרים במרכז מבקרים שבתחתית הנקיקים. סביב מתנשאים ההרים הגבוהים, ומימין תאי שרותים נחשקים. זו הזדמנות לעוד צילומים ולמגע חטוף במים הקרירים:
נוסעים לאורך היובל הגדול, השוצף בזרימה תלולה ונמרצת, ומצלמים קטעי דרך יפים לאורכו:
משמאל נגלה אלינו, ממש קרוב, מפל יפה. לא מאד גבוה, לא שוצף הרבה מדי, אבל נחמד. אז יצאנו לסיבוב קטן לידו, צילמנו עוד קצת:
משם החלטנו לחזור לכיוון היציאה, כי אפילו מלון עדיין לא היה לנו. אבל המראות המהממים ביופיים של המקום בטוח שימשכו אותנו שוב למקום הזה. וטוב החלטנו, כי היו לפנינו עוד לא מעט שעות נהיגה, וארוחת ערב שהזכירה לנו כמה אנחנו עייפים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)