לאחרונה אני במצברוח שרביטי. העליתי את שרביט המכוניות, שגרם לי להיזכר בכיף במכוניות שהיו לי לאורך השנים (כן, התארך, ועדיין לא גמרתי אותו). אח"כ טיפחתי את שרביט משחקי הילדות, שמפאת העומס התמקדתי במשחקים "רשמיים" וגם חילקתי לשניים כי היו יותר מדי. עוד שרביט משלי היה של "העבודות הזמניות" – אלה שחלקן היו בנעורינו, בימי הקיץ.
לכבוד השבוע שמוקדש בתפוז לבעלי חיים, נראה לי נכון להעלות שרביט(ים) בהם אסקור את כל חיות המחמד שהיו לי. כי היו לי לא מעט. ומכיוון שכבר ברור שנטייתי הארכנית לא תיתן לי למצות את העניין ברשומה בודדת באורך סביר, אז אקדיש את הרשומה הזו לכל העלי החיים שהיו לי, מלבד הכלבים והחתולים. לאלא אקדיש רשומות נפרדות, כיאה למעמדם המכובד החיים המשפחתיים שלי לאורך השנים.
דגים
בילדות האבא הביא הביתה אקווריום עם כמה צמחים, חול, שבלולים וכמובן דגים, אותם קנה מהחנות של הלמן שברח` נורדאו בחיפה. האטרקציה, כצפוי איבדה מזוהרה אחרי כמה זמן. האקווריום היה מאוכלס בכמה גופים, סייפן וסייפנית אדומים ואחד שאחראי על הנקיון בקרקעית. לא היתה משאבת ניקוי, לא תאורה, וכל העניין לא היה מלהיב מדי ברוב שעות היום. היה נחמד להאכיל אותם שבבים חומים וירוקים בריח אופייני דוחה, אבל זה בערך היה עיקר העניין. מדי פעם היתה גדלה הנקודה השחורה שבאחורי הנקבות, ומזה למדנו שהשרצה קרובה. לרוב הוולדות הזעירים לא שרדו את תיאבונם של הגדולים, אבל מדי פעם הצליח אחד להסתתר ולצמוח, ואף להגיע לבגרות.
ובשיעמום הזה, שלושה אירועים מעניינים נרשמו לאורך השנים שהאקווריום פאר את פינת הסלון הזעיר:
פעם השארנו בטעות את כיסוי הזכוכית מעל האקווריום פתוח. כשהזדמנו שוב לסביבה, גילינו שאחד הגופים נעלם. המסכן נמצא יבש על הרצפה בסמוך, קורבן לשאפתנותו אלי חופש.
פעם אחרת, בטיול משפחתי לכינרת, התלהבנו מאוסף הקונכיות והצדפים שעל החוף. לקחנו שקית והעמסנו אותה ב"חול" הזה, תוך כוונה להעשיר את הקרקעית בחול מעניין מעט יותר. אחרי שפרקנו את תכולתה ופיזרנו יפה, גילינו שהחול הזה חי. היו בו כמה שבלולונים שתוך זמן קצר התרבו בטירוף והציפו את האקווריום. נלחמנו בהם בפינצטה ארוכה, מפצחים אותם למאכל לדגים ומווסתים כך את האוכלוסיה.
האירוע האחרון בחיי האקווריום היה הדרמטי ביותר, אך גם סופני למדי. בוקר אחד הבחנו פתאום במראה חריג באקווריום, מלווה בריח לא נעים. גוש ענק ובלתי מזוהה בצבע חום כהה עכור רבץ במרכזו, כשסביב סימני מוות מוחלט של כל מה שהיה חי בו קודם. מתחקור זריז התגלתה הסיבה. ובכן, מדי פעם היה האבא לוקח פירור לחם זעיר ומצ`פר את הדגים, שנראו נלהבים למדי מהעניין. האח הצעיר מאוד אך נבון ונדיב (עד היום) הבין יפה שהם מאוד נהנים מהעניין, והחליט לקחת את העניין ברצינות. אז הוא הלך בשקט למטבח, לקח חצי כיכר לחם שנשארה במגירה ונתן לדגים לאכול. נדיב הילד.
זה פחות או יותר סימן את סופה של תקופה בחיי משפחתנו, בחברתם של הדגים, אם כל הצער.
צבים
לאבא שלי היה כינוי ייקה לטיפוס מוזר ומפוזר. פָסְפִּיצ`וּליפֵרְדְל, כך היה מכנה דמויות שונות, או אפילו שם חלופי למי שאין לו שם. אז כשמצאנו את הצב הגדול למדי, היה ברור שמו בישראל – פספי. טיפלנו בו, ניקינו אותו מקרציות והאכלנו אותו חסה. בתמורה הוא חירבן בכל הסלון והתאמן בלדחוף את המזנון הכבד, לא מתייאש מכך שאינו זז מילימטר.
לא עבר הרבה זמן, ונמצא לו חבר למשפחה. קצת קטן יותר, צעיר יותר. הוא כמובן זכה לשם המתבקש צ`וּלי. יחד התרוצצו בקצב שלהם ברחבי הבית, משאירים מדי פעם סימנים ונהנים משאריות של קליפות ירקות ועלי חסה שמאוד אהבו.
עוד קצת זמן עבר, ולזוג החביב בצטרף בן נוסף, קטן למדי, עדיין רך קצת באיזור הבטן. הוא כמובן זכה לשם המובן מאליו פֵרְדְל. ככה הסתובבו השלושה בבית, נהנים מחומו של התנור בימי החורף. אבל היה ברור שמקומם בטבע. אז כשהחל האביב, נסענו כל המשפחה לבילוי שגרתי בכרם מהרל, נדחסים בקונטסה של סבא אגון, כשעל הברכיים ארגז קרטון עם שלושת הצבים. הלכתי קצת הצידה, יחד עם אח שלי והאבא, הוצאנו אותם בזהירות והנחנו על השביל הצדדי, קרוב לצמחיה. הם לא הסתכלו לאחור, ורצו בלי היסוס לכיוון הירוק. קצת צבט בלב הצעיר, אבל היה ברור ששם מקומם.
קיפוד
כן, גם כזה נאסף מהגינה, כשהוא מכודרר מפחד. האבא, בעזרת סיגריה חמה, פלה ממנו המון קרציות והקל למסכן קצת את החיים. את לילה העביר בחדר שלנו הילדים, כשבחושך נשמעו קולות חריקה. בבוקר ראינו שכמעט והצליח לחפור לעצמו חור למעבר בפינת הדלת. אז אחר כבוד שיחררנו אותו לחיי חירות בקרב בני מינו.
נחש
באחת מריצות הלילה ראיתי באמצע הכביש נחש קטן, צנוע ולא ארסי (אני מכיר היטב). הבאתי אותו הביתה, ושיכנתי אותו באקווריום ישן שהוסב עבורו. הוא דווקא נראה מתאקלם, אך כעבור כמה ימים, למרבה הצער, נמצא מת. כאב לי הלב עליו, והמצפון העיק. אז מאז הפסקתי ללקט חיות מחמד מחוצות העיר, ומכניס הביתה רק מי שמעוניין בכך – כלבים, חתולים ולמגינת ליבי גם נמלים ותיקנים.
וכאמור, על הכלבים שבחיינו ועל החתולים - בשרשור נפרד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)