כבר סיפרתי ברשומה הקודמת על איש האבנים מסאוסליטו, שאת החוויה היפה מסאוסליטו (Sausalito) קיבלנו כבונוס. משהו שלא היה בתוכניות, אבל היה עדיף בהרבה מהפקק על הגשר המפורסם. אז הגיע הזמן שתבינו מה מהותו של הבונוס (שרמז עבה במיוחד כבר קיבלתם בדמותה של התמונה הראשית).
ובכן, ברשומה הזו אין מקום ליותר מדי מילים. אבל בקיצור: נכנסנו בנסיעה איטית לאורך הרחוב הראשי שלאורך החוף, התפעלים מהמקום ומחפשים חניה. זו נמצאה בהמשך. אז חנינו, וצעדנו לאורך הרחוב, מנשנשים משהו במזנון מקומי, מתרשמים מהחנויות וכך ממשיכים לאורך עד לאיש האבנים שעל החוף. שם הסתובבנו וחזרנו. כמה פשוט!
וזה מה שקלטה המצלמה, שזה כמובן מעט ממה שקלטו העיניים, והאף, והאוזניים, והנחיריים...
ביציאה התפתלנו ברחובות תלולים ומפותלים, בין בתים מקסימים הצופים למפרץ. בפינה אחת עצרנו להתפעם מהנוף היפהפה, שהאורחת הגדירה כ-"נוף של גלוייה". משם צילמנו את התמונה הארשית, ועוד כמה. אז קבלו:
ובקצה עלינו שוב כל כביש 101 (שבעצם מגיע עד אלינו הביתה, מרחק מאות רבות של ק"מ), והצטרפנו לפקק שלא התקצר בינתיים. רק שהכיף שבסאוסליטו בהחלט היה מנחם.
ועל השאר – בהמשך (ובמנות קטנות להקלת העיכול)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)