יום ראשון, 11 ביולי 2010

איש האבנים מסאוסליטו

לפני שבועיים כבר, סיימנו את הטיול צפונה, שהתחיל בסקוויה, המשיך בעמק המלכים, והסתיים ביממה וקצת בעיר היפה סן פרנסיסקו.
מכיוון שהעיר המהממת הזו מלאה בפינות מחמד, בנופים מרהיבים ובחוויות רבות, לא הגיוני לסכם את חווית הביקור ברשומה בודדת. הרי גם בביקורים הקודמים הקדשתי לה כמה רשומות. ובנוסף, כמויות התמונות שהייתי שמח לשתף בהן רק מבהירות שיש היגיון להצטמצם בתיאור אפיזודות מקומיות. וכך ברשומה הזו.
ובכן, אל סאוסליטו הגענו במקרה. העיר הקטנטנה והציורית הזו נמצאת בקצה הצפוני של גשר שער הזהב. מול SF הגדולה. אז כשמיצינו את ההנאה מהגשר המפורסם, ומבהייה מענגת בנוף שסביבו (בנפרד. מבטיח), תכננו לחזור חזרה לעיר. רק שלמרבה המזל הפקק הארוך הרתיע אותנו, אז במקום להיתקע החלטנו להציץ בעיירה הזו קצת. על המראות היפים, נופי ה"גלויה" שלה, המים והצמחיה – על אלה גם בנפרד, כי הבטחתי לא להעמיס.
אבל מראה מיוחד נגלה אלינו בפינת החוף. כבר יצא לי לראות לא מעט מופעי רחוב – מוסיקאים מנגנים (גם הפעם ב-(SF, להטוטנים, פנטומימה, ריקוד ומחול למינהו, ציור פומבי (גם הפעם)  קומיקאי ועוד. אבל כזה אמן "רחוב" כמו שראינו כאן לא יצא לי לראות בשום מקום.
הדבר הראשון שהבחנו בו היתה מין התקהלות למול פסלי חוף בדמותם של מגדלי אבנים, עומדים על המסלעה שלשפת המים. כאלה (וכמו בתמונה הראשונה):
מבט נוסף גילה איש מבוגר שיושב על הסלעים, כבד גוף קצת, בקושי זז, מחבק מין מגדל שכזה. ככה זה נראה:
האיש היה עסוק בלייצב אבנים, עם או בלי קרש מזדמן, בשיווי משקל, אחת על השניה. בסבלנות עילאית, בריכוז ומיקוד מושלמים, ללא הסרת המבט ולו לרגע, העמיד האיש את האבנים במבנים מוזרים שכאלה, מסביר לנו בתנועותיו המינימליסטיות שהאבנים למעשה לא מחוברות בדבק כלשהו או במוט מרכזי, אלא מונחות ככה אחת על השניה. ופתאום, הקסם קורה. הוא מרפה לאט מהאבנים, והן נשארות במקומן:
 
על המדרכה היה שקיק שבה נידבו הצופים שטרות ומטבעות לאמן הייחודי. בהחלט מיצג נדיר ומרתק. אז קבלו עוד מהפלא:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)