סופגים אנרגיה
שני חברים של הבן הגיעו ביום רביעי לבקר אותנו. אמנם הבן לוקח עליהם חסות, אבל עלתה בקשה מפורשת לטיול משותף לכיוון צפון. זה אמור להיות הטיול האחרון שלנו יחד לפני הביקור בארץ, החזרה של הבן לגיוס, ובכלל – סיום מסויים של תקופת ילדות כמשפחה מלוכדת.
הסימנים נראו בעייתיים בהתחלה. מכיוון שאין לנו רכב גדול מספיק ל-6 נוסעים, היה צורך לשכור. הבעיה היתה שלא נמצאו אפשרויות, ובבירור ראשוני לא מצאנו פתרון. רק ביום חמישי בערב הצלחנו לשריין מיניואן לסופ"ש הארוך (עד יום שלישי בבוקר = 4 ימים).
ביום שישי בבוקר, הערתי את נחמה ב-6:00 ויחד נסענו לנמל התעופה, כי רק שם יש מיניואנים. הראו לנו שתיים ובחרנו אחת יפה (שלא מוגדרת בדיוק כמיניואן, אבל עבורנו הספיקה). אז השארתי את נחמה שם לסגור דברים ולקחת את הכלבה (שהיתה מאד מרוגשת מכל העניין) למשמרת אצל חברים. ומכיוון שאתם יודעים שאני אוהב מכוניות, ומכיוון שהיום יש לי פינה חמה בלב לביואיק הנוחה במיוחד הזו, היא זכתה להנצחה כאן:
התוכנית המקורית היתה לעלות מכיוון החוף, דרך כביש-1 ומונטריי. לבלות את הלילה בסביבה, ולמחרת לצאת לסאן פרנסיסקו. את הדרך חזרה תכננתי דרך הסקוויה, כי אסור לוותר על כזה מקום וכי הייתי זקוק למנת אנרגיה מהעצים האלה. רק שלא הצלחנו למצוא מלון סביר במעט הזמן של ההתארגנות, אז החלטנו לשנות את כיוון ההקפה – קודם במזרח – בעצים ובהרים, וסן פרנסיסקו אח"כ.
חזרתי מהעבודה מוקדם יותר באותו יום שישי (למרות השעתיים בפקקים), ויצאנו לכיוון צפון. כמה שעות נהיגה, והגענו למלון חביב, טוב מהמצופה. שם די קרסתי לשינה מוקדמת. בבוקר קמתי מוקדם, ואחרי השכמה לכולם התארגנו ליציאה.
בדרך עצרנו באגם מלאכותי (בדומה לרוב אגמי האזור) בשם Lake Kaweah, המשמש כמאגר מים לימי היובש הארוכים של קליפורניה. רק שעכשיו הוא מלא לגמרי מהפשרת השלגים של הררי הסביבה.
אז כך הוא נראה היום
רציתי להביא תמונות מהאגם בביקור הקודם, כשהיה ריק, רק שלא הצליח לי להעלות אותן מהדיסק. ובכן, משם המשכנו לכיוון שמורת הסקוויה, גבוה בהרים. הדרך, מהיפות שיצא לי לנהוג בסביבה, כ-25 ק"מ של עליה מפותלת בנוף הררי ירוק ונפלא, מזמינה לעצירות לצילום ברחבות מיועדות. אז זה מה שנקלט:
הגענו לרחבה גדולה של המוזיאון המקומי של הפארק, כשבדרך העצים הולכים וגדלים. עצרנו, התבשמנו מניחוחות האוויר בריח השרף הניכר, והצעירים התלהבו מעץ אחד שליד החניה, מתפלאים על דברי שזה בסה"כ די קטן בהשוואה לגדולים באמת. כך הם נראו לידו:
וכך נראה אחד הגדולים, ליד המוזיאון, שגם זכה לשם משלו (שכבר שכחתי):
עוד כמה צילומים של עצים בסביבה, ושל כמה פרחים זעירים שמרכיבים מרבדים יפים וקטנים, ויצאנו לכיוון הגדול מכולם. אז אלו הצילומים:
סביב הגדול, ע"ש הגנרל שרמן העצום, ישנו איזור עם עוד מראות נהדרים:
כמה עצים מרשימים שהטעינו אותנו באנרגיה נהדרת
הגדול מכולם
סרט הדגמה (לא תקין, כי אסור) שלו
רחבת תצפית מרוצפת במתאר של חתך הגזע הגדול, כך שאפשר לקבל שוב פרופורציה לגודל
החברה ליד ענף כלשהו שנשבר מהגדול מכולם
ומכאן המשכנו בדרך ההררית היפהפיה לכיוון Kings Canyon, עוצר הנשימה. אבל על החלק הזה בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)