שרביט עבודות זמניות

התמונה להמחשה מהנט

תקופת הקייץ מאופיינת אצל בני נוער בנסיונות להרוויח כמה שקלים בעבודות קיץ, כך שתקציב הבילויים יזכה לעיבוי ויאפשר עוד כמה שטויות. לרוב העבודות הללו זמניות, מוזרות לעיתים ולא פעם משעשעות. עבודות כאלה שאולי עזרו להכניס כמה שקלים בודדים (או אף לירות בעבר), אבל ברור שלא נטרח לציין את נסיוננו בהן ברזומה. אז חשבתי שיכול להיות נחמד להיזכר בכל אותן עבודות מוזרות, חביבות, קצרות מועד, שהתנסינו בהן בתקופה של טרם הגיבוש המקצועי. בקיצור, מוזמנים להירתם ולספר על הקריירות שנגדעו לפני שהתחילו, על עבודות הדחק וכל מה שקשור ונחמד.

ובכן, לי אישית לא היה קל לאורך השנים בנושא הזה. ללא מעט מחברי נעורי היה אבא שדאג להם לכמה שבועות של עבודת נעורים לא קשה. ואני יכולתי רק לקנא בהם, כי התמזל מזלי ואבי עבד ברפא"ל. לכן לא יכולתי אפילו לבקר אותו במקום עבודתו, לא כל שכן לקוות לאיזו עזרה בעניין הזה. בכ"ז, מידי פעם היו הצלחות.

החצר ברחוב הירוק

העבודה הראשונה שזכורה לי, היתה שירות לוועד הבית. בבניין העלוב למדי שבו התגוררנו, היתה חצר שבין שתי הכניסות. לרוב, בימי הקיץ, היתה צמחיית החורף מתייבשת והופכת לרחבת קוצים, נמלים וחתולים ששרצו שם להנאתם. בוקר משועמם אחד מצאתי זרוק בפינה למטה, ליד בלוני הגז, מעדר חלוד. אז ניסיתי אותו בשטח. תפסתי מרץ, והמשכתי מעט יותר מכמה דקות. גניה, השכנה מקומה 1, שכנראה היתה בוועד (לא היה לי בכלל מושג מה זה), הבטיחה שאם אנקה את כל השטח אקבל תשלום. גייסתי בזריזות כמה חברים, וכולנו עבדנו די קשה – לנכש, לפנות, לגרוף. לתחושתנו עבדנו נורא קשה והמון זמן. בסוף היינו מרוצים מהתוצאה, וגם גניה. אז היא נתנה לכל אחד מאיתנו 5 לירות. האמת, שציפיתי להרבה יותר, אבל בכ"ז היתה תחושת סיפוק מהעניין. אח"כ נחנו כמה ימים טובים.

זה היה הנסיון הראשון שלי בגננות, ולא יכולתי לנחש שמתישהו, בעתיד הסטודנטיאלי, התעסוקה הזו תסייע בתשלום שכ"ל ומחייה באופן לא רע בכלל.

הגדרות של חנן

עברו כמה שנים, ולא טרחתי לחפש לעצמי עבודות ממשיות. איכשהו, הייתי עסוק בפעילות בקייטנות או בצופי ים. אבל פעם הגיעה הצעה מעניינת ממכר שלי – לטפל בגדרות החלודים של הבניין שלהם, ששם הוא היה בוועד. גייסתי איתי את גילי, קיבלנו כמה מברשות פלדה, מברשות צבע, טרפנטין ונייר זכוכית. שייפנו, צבענו בצבע יסוד, ועליו שתי שכבות של צבע כחול. אחלה עבודה ושכר לא רע בכלל. וגם אז לא היה לי מושג, שלימים עבודות הצבע תהיינה חלק משמעותי מתשלום השכלתי, ואף תאפשרנה לי נסיעה לחו"ל.

שטיפת כלים

מתישהו בכיתה ט`, כשלאימי היתה חנות צמר ברחוב הרצל בחיפה, החלטתי להשיג לעצמי עבודה לימי החופשה. אז דיברתי עם בעל אולם השמחות שהיה ממוקם בקומה ג` למעלה, וסיכמנו שאתנסה בשטיפת כלים. 4 שעות עמדתי מול הכיור, שוטף במרץ ערימות ענקיות של כלים. בקושי קיבלתי הפסקה קצרה. נשבר לי הגב, אז אחרי שקיבלתי את התשלום הצנוע הבהרתי שאין לי כוונה להמשיך בקריירה מפוארת בתחום. לא יודע אם זה קשור, אבל מאז אולי השתחררתי מהסלידה ממלאכה זו בבית.

בבניין הטכניון

שביתת המורים הגדולה של אוקטובר 1978  (בימים ששביתות מורים היו עניין נדיר למדי), תפסה אותי משועמם למדי. מזל שהדוד של מיכאל היה קבלן (או מנהל עבודה, לא הבדלתי בין התפקידים אז), והוא סידר לנו עבודה מרתקת – עבודה באתר בניה בתול למדי בטכניון, מייד אחרי החפירה, כשהחלה מלאכת בניית בניין מאייר להנדסת חשמל. כל אחד מאיתנו קיבל פטיש תפסנים (זה עם שתי השיניים המעוקלות), לום, צבת וסט כפפות עבודה. הציבו אותנו מול ערימה ענקית של קרשי בניין משומשים. תפקידנו היה לחלץ את המסמרים מתוך הקרשים והלוחות, ולהניח אותם במסודר בצד. בטח תתפלאו, אבל העבודה הזו היתה מהנה במיוחד. זו החברותא, האווירה והאתגר הפשוט שעשו אותה כזו. נהנינו למגר את הערימה של הממתינים, להילחם המסמרים עקשנים, ולצחוק יחד בכיף תוך כדי העבודה. פעם, כשגמרנו מהר למדי את כל הערימה, ערכנו תחרות – כל אחד תקע מסמר עמוק בתוך קרש והעניק לשני את האתגר. לא זוכר מי ניצח וחילץ את הסרבן שלו ראשון, אבל הכיף זכור היטב.

לימים, כשלמדתי בעצמי בטכניון, הייתי מספר לחברה בגאווה, שאני בניתי את האגף ההוא.

ביגלה

פעם, אאל"ט בכיתה י`,  החלטנו גילי ואני על יזמות עסקית מקורית – קנינו ערימת ביגלה עם שומשום, פרשנו על מגש, והסתובבנו מדלת לדלת בבניינים הגבוהים של רח` חנה סנש, מקווים למכור את כל הסחורה ולצאת ברווח סביר לשנינו. שעות התרוצצנו, והערב הלך וירד. בסוף נשארנו לכרסם בעצמנו כמה מהביגלה הנותרים שהחלו כבר להתקשות, וספרנו את המטבעות לחלוקה. היוזמה גוועה מהר כשהבנו שהרווח אפסי ממש, אחרי התרוצצות מייגעת של לא מעט שעות. הרווח שכב והתקשה באדישות על המגש.

לא חזרנו על היוזמה, אבל אולי הלקח הזה היה השיעור הראשון (אבל לא האחרון, כפי שתראו), שיזמות מסחרית היא לא התחום שלי לחיים.

ביביסיטר

לאימא שלי היתה חברה, ולה תינוק חמוד בן 3 לערך. כדרכן של אימהות צעירות, היא חיפשה ביביסיטר. בתור הנער האחראי שנודעתי, היא הציעה לי לבלות איתו את הערב כביביסיטר. עד אותו יום, הנסיון שלי בתחום היה די טראומטי – ערב של צרחות עם תינוק המסרב להירגע, יחד עם נערה שמילאה את התפקיד, ולי היו תוכניות אחרות לערב שקט מעט יותר. אבל הילד הזה, אלון שמו, היה גדול הרבה יותר, ובכיף נעניתי. זה היה נחמד, ולאורך תקופה שימשתי בתפקיד, מקבל ניסיון מעניין בטיפול בילדים.

ארטיקים בפארק

בצבא, שירת איתי בחור נמרץ, שהיה עסוק כל זמנו בלעשות כסף. הוא היה מוכר דולרים שחורים לאנשי הקבע, מתווך בעיסקאות שונות וכיו"ב. פעם הזדמנתי לביתו, ובמטבח היה אריח ועליו הכתובית "אם אתה כל-כך חכם, למה אתה לא עשיר?" זה מוטו שהיה כנראה נר לרגליו לאורך השנים. אותו בחור, כך הבנו, הפעיל עסק בפארק הירקון – היו לו כמה עגלות לממכר ארטיקים, שתיה וכאלה. והוא היה מגייס מידי פעם חיילים אחדים לעבודה במכירות. התמזל מזלי, וביקשתי ממנו להצטרף לצוות בחג המימונה. הצפי היה למכירות טובות. אז עמדתי שעות שם, מריח את ריחות המנגל בפארק, משתעמם למדי – כי לא קנו ממני, ומנסה לברר מדי פעם עם חוגגים כלשהם מה מהות החג (שלא היה מוכר בעדותינו). זכיתי גם לראות פוליטיקאי מזדמן, בחליפה שחורה, מיוזע ואומלל, מנסה לשדר "אהבת קהל עממית" ובקושי שורד בחום. ובינתיים, כפי שאתם מבינים, נישנשתי גם אני מהסחורה ששכבה אצלי בארגז. בסוף היום, כשקיזזו מתקבולי המכירות המועטות שלי את מה שזללתי, נשארתי עם כמה שקלים בודדים.

אז אם שואלים אותי, כמובן שיש לי נסיון במכירות. אבל החוויה הזו, יחד עם זו של הביגלה, הבהירה לי שכדאי שאשקיע בחיפוש קריירה אחרת (למרות שעשיתי עוד נסיונות כושלים בהמשך).

בבניין מגדלי פנורמה

אחרי השחרור, חיפשתי כל מיני דרכים להעשיר קצת את קופתי המדולדלת. בעזרת חבר משפחה (תודה, יאיר), ובעזרת נסיוני הרב בעבודה בבניין (עליו סיפרתי רק כמה שורות למעלה), התקבלתי לבנות את מגדלי פנורמה. כלומר, הבניינים היו די גמורים, אבל הם היו צריכים אותי בשביל שלבי הסיום. ביום הראשון, התייצבתי ב-6:00, ואחרי כשעה של תהייה מי אחראי עלינו, מנהל העבודה קיבל משימה להעביר כ-300 אסלות לחדר מחסן זמני קטן וצפוף. כשהמחסן החל להתמלא, הוא קצת נלחץ, כי היה נראה שכל המלאי לא ייכנס לחדר. אז חישבתי לו במקום איך לסדר, איך לתכנן את סדר המילוי, ובמקום קיבלתי קידום לראש צוות, וסיימתו יפה ומהר את המשימה.

למחרת, לא כ"כ ידעו מה לעשות איתי, אז ציוותו אותי לסייע לאיזה אינסטלטור בחיבור כיורים. הוא לא באמת היה זקוק לי, ודי נמרחתי. הייתי גם עייף למדי, כי 6:00 בבוקר להתייצבות לא תאם את סדרי חיי. אז ויתרתי על קריירה מזהירה ומטאורית בבניית הארץ.

בפיקוח בנמל

שוב חיפשתי עבודה כלשהי, ובחורה שהיכרתי חיברה אותי לאבא שלה, שלהם היתה חברה לטיפול באוניות בנמל. התייצבתי בבוקר חורפי סחוף רוחות, נתנו לי מכשיר קשר, העמידו אותי ליד מנוף עצום שדלה פולי סויה מבטן של אוניה היישר למיכליהן של משאיות שהמתינו בתור ארוך למילויין. האחראי שאיתי נתן לי הנחיה ברורה – כשחרטום שהאוניה שהולך ומתרומם עם ההתרוקנות, יגיע לגובה של 22 פיט, תודיע למנוף לזוז לאחור ולדלות מאיזור מרכזי יותר. פשוט, נכון? אז עמדתי, צפיתי בהמולה, בחנתי מקרוב כמה פולים צהבהבים וקטנים וחיכיתי לחרטום שיצוף. והוא צף ועלה בסןף. אז נתתי את ההנחייה הברורה. ברגע, כמעט ופרצה מלחמת עולם – המנופאי נבח שזה לא בא בחשבון, והוא ממש לא מתכוון לזוז, ומי אני שאגיד לו מה לעשות, כך צעק, ומרוב עצבים ירד מהמנוף והסתלק. אז התנפלו עלי נהגי המשאיות, איימו שבגללי תפרוץ שביתה בנמל, ובגללי הם מפסידים זמן וכסף... רק טוב שמכות לא חטפתי. אה, כן, שלפתי את המכשיר השחור, שכל העת הזו הראה סימני חיים ברורים בדמותם של קירקושים ורחשים אלקטרוניים. והוא המשיך במגמה גם כשניסיתי לקרוא בו לאחראי, פולט עוד ועוד רחשים סתמיים שלא הועילו.

ברור שדי מיציתי את הקטע, אבל למדתי את חשיבותן של הנחיות ברורות.

משלוחי פרחים

חבר שעבד אחרי השחרור במתן השירות הזה, גייס אותי לסייע, כיוון שהוא התחיל ללמוד בסמוך לשחרור, ואני התמהמהתי. גם הרחבתי את העסק, מצרף יחד כמה חנויות להגדלת היקף העבודה ושיפור היעילות. אהבתי את הניידות, את ההתרוצצות, את חישובי המסלולים היעילים בראש, את שינון כל הרחובות. היה כיף, וגם ההכנסות היו נאות. הכי כיף היה לראות את השמחה, החיוכים, ההנאה שנלוותה לרוב המסירות, אם כי היו גם משלוחי אבל. רק שאז החליטה אימי למכור את הפיאט 127 שלנו, ואני נותרתי ללא יכולת לעבוד. כשנרכשה הפיאט-500, זה כבר לא היה אפשרי, בגודלה הזעיר ומהירותה המוגבלת, לא היתה יכולה להתאים כרכב מסחרי קטן. אז פרשתי מהעניין בצער אמיתי.

אח"כ עוד היו כמה עבודות אחרות, אבל הן באמת שלא מעניינות בשביל שאטרח לאזכר אותן פה, או שאולי מגיע להן פרק עצמאי. כמו יום כסדרן בקלפי ביום הבחירות, עוזר מחקר במעבדה למחקר חומרים צמחיים, איש מכירות ברב בריח ובלב-מנוע (חברת גרירה), בהרכבת מערכות הזנה לתרנגולות בלולים, באיסוף ביצים, בקטיף אבוקדו וזהו בערך.

טוב, עכשיו תורכם.
בוקר טוב לכולם