סיכום שבוע 50 – שגרה טעונה

סופגניות

כללי

סיכום השבוע הקודם היה במתכונת לא שגרתית. שתי הדרמות – האישית, של גיוס הבן, והציבורית של השריפה הגדולה בכרמל, השתלטו לי על המחשבה ולא נתנו לי לעבור לדיווחים השגרתיים. גם הרבה תסכול, חשש ודאגה פרצו ממני, ואני מניח שהדברים שכתבתי לא הוסיפו לי הרבה אוהדים. ומכיוון שעניין השריפה המשיך לצערנו להיות חלק מסדר היום גם אחרי הסופ"ש, לתוך תחילת השבוע, הרבה מצברוח להרבה דברים טובים ומהנים לא היה בדיוק. ובכ"ז, למרות מיעוט הפעילות, יש מה לספר. אז בקיצור, להלן עיקרי העניינים של השבוע האחרון:

בסופ"ש לא ממש עשינו הרבה. יותר קראנו בבית, נחנו, והיינו צמודים לאמצעי התקשורת בסוג של חלחלה. האסון הנורא של השריפה, שעלה בחייהם של כ"כ הרבה קורבנות, הרס כ"כ הרבה מהשטח היפה שכולם הכירו בכרמל אבל עבורי היה שטח הטיולים השבועיים בכל השבילים הנידחים, היכה אותי בסוג של הלם. לא הצלחתי להשתחרר ממחשבות פסימיות במיוחד על עתידה של המדינה. אני מניח שעוד אכתוב על כך, כי זה מטריד אותי מאוד, אבל רק אחרי שארגע מעט מהעניין.

ובכ"ז, היו עוד דברים בחיים – ביום ראשון הוזמנו לבית של ישראלים מקומיים שלא הכרנו קודם, להדלקת נרות. הם ארגנו חבורה גדולה של חברה, והיה מאוד נחמד להכיר כאן עוד זוגות מאוד נחמדים.

ביום שני הוזמנו שוב להדלקת נרות אצל משפחה ב-LA. זה הבן דוד דרגה ראשונה של אמא של אשתי, שעליו לא כ"כ ידענו. זו משפחה ענקית ומסועפת, ויש ממנה ענפים צדדיים. את שתי אחיותיו פגשנו לפני 20 שנה, אז סגרנו איתו מעגל. המשפחה של אותו בנדוד מפוזרת על הסקאלה שבין מסורתיים לחרדים של חבד. להפתעתנו היו שם אולי 30 איש, כולל נכדים מקיר לקיר, ושמחה, ונדיבות הדדית גדולה. נחמד להכיר כך משפחה חמה וחביבה.

חוצמזה, לא יודע אם וכמה סיפרתי, אבל מתארגן כנס מחזור בתיכון שבו למדתי, לכבוד ציון 30 שנה לסיום הלימודים. ומכיוון שיש היום פייסבוק, נקשרים מחדש פתאום קשרים ישנים, עולים סיפורי נעורים, ובכלל – מאוד חביבה ונוסטאלגית האוירה האופפת את העניין. לא יודע אם אצליח להגיע לאותו מפגש, אבל אשתדל. נראה שיהיה מאוד נחמד. גם חיברתי כמה חברים ותיקים לרשומות שבהן איזכרתי אותם פה, וזו היתה הפתעה אמיתית עבורם, וכיף עבורי

ועוד – לכבוד חנוכה יצא לי להכין סופגניות בכמה סבבים. בהחלט יצא נהדר (והתמונה בראש הרשומה).

ובנוסף - תודה על ההתעניינות והצעות העזרה, חברים. זה באמת חימם לי את הלב. כרגע אין חדשות, הבחור בטירונות ומשיחות הטלפון נראה שזה עובר לו באופן סביר. נחמד לדעת.

בבלוגיה:

לא אפרט אבל בכללי, העליתי לכאן כמה רשומות של תיאורים ותמונות מהטיול הנהדר שלנו לשמורות הגדולות של יוטה. יש עוד מהטיול בקנה, אבל אי אפשר להעמיס עליכם יותר מדי בנושא אחד כי זה מעייף. כן, גם אותי.. ובכ"ז, למי שבמקרה פיספס, הקישור לרשומות בתגית של הטיול לפארקים.

בענייני ספרים

מביך קצת, אבל עדיין ממשיך ומתקדם עם דיואי. וזה הזמן לספר על הלקט הקטן משבוע שעבר – ספר של ג`ון אפדייק -  The Widows of Eastwick ואחד של מייקל קרייטון – Airframe. לא שהייתי זקוק להם, אבל לא הצליח לי להתאפק כששניהם היו במחיר מגוחך (כ-1$ לשניהם).

חוצמזה, השלכת מזמנת מראות ממש יפים בסביבתנו:

 

שבוע נעים לכולם, ואיחולים לגשמי ברכה בלבד.