ברחוב שבו עברה עלי ילדותי המוקדמת, רחוב הירוק בחיפה, היה ילד מבוגר ממני השנתיים, שבעיני היה אלוף השכונה בטיפוס על עצים. גם אני לא הייתי גרוע בעניין, אבל הוא היה האלוף שלי. לא פעם היה יוזם משחק על עץ הזית הגדול שמול ביתו, שהיו לו שני ענפים גדומים ואופקיים (אחד עבה ובעל קליפה מחוספסת, השני דק ומקולף). היינו יושבים על הענפים ומדמיינים עצמנו רוכבים על סוסים בערבות המערב הפרוע, בהנהגתו שלו כמובן (שלימים הפך לאל"מ בצה"ל). הגדולים יותר בשכונה, בלי קשר לזה שהכירו ביכולותיו השכליות של אותו רוני, נהגו לכנות אותו "רוני בלטה" . הצעירים יותר שיבשו קצת עם "רוני פלפלטה". לא ממש הבנתי למה, אז כששאלתי הסבירו לי שזה בגלל שיש לו ראש פחוס מאחור.
ומכיוון שגם ההסבר לא היה ברור מספיק, חזרתי לאימא, שעמדה אז במטבח הקטנטן, בין הכיור הזעיר לשלישיית להבות הגז של פזגז שליד החלון. וברגע המתאים שאלתי אותה: "אימא, מה זה בלטה?"
האמא, שהיתה עסוקה עם הסירים, שלחה לעברי מבט קצרצר, והצביעה עם קצה הנעל השחורה והשפיצית שלה על אחד מאריחי הרצפה. התמזל המזל, ואותו אריח בדירת השיכון הישנה והעלובה במקצת היה מוכתם בכתם חלודה מכוער ודי גדול במרכזו.
אני עשיתי את החיבור המיידי והבנתי ישר – בלטה זה אריח עם כתם חום, ורוני בלטה זה רוני עם ראש שטוח וחום. יפה! הבנתי את מה שרציתי.
מה שמפתיע זה ששנים אח"כ, היה תפוס לי הדימוי בראש, שבלטה זה סוג של אריח כזה עם כתם. לא יודע מה הביא להכרה שהתפיסה היתה קצת שגויה, אבל בהחלט זכורה לי החוויה המוזרה של מבוכה, כשהבנתי ששנים היתה לי תקועה בראש מין שטות שכזו. מצחיק איך מתקבעים לילדים מושגים או תובנות שגויות שכאלה.
ולמה נזכרתי בהזה עכשיו? האמת, אין לי מושג. אולי זה שכתבתי על מוסטפא, ותגובתו של zek, חברי מאותם ימים, הביאה לשרשרת אסוציאציות שהתחילה ברוני והגיעה למטבח ולתפיסה הילדותית המפוספסת הזו. אז סתם היה לי כיף לכתוב על הדברים. מותר לכתוב גם סתם רשומות על סתם סיפורים, לא?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)