ביום חמישי היתה לנו במפעל פעילות ממוקדת עם צוות האיכות. בראש הצוות עומד דר` מנסור, מהנדס עם תואר שלישי שמוצאו מאיראן. האיש רזה וגבוה, עדין, שקט, ובעל גינונים מאד פורמאליים. לא פעם אני מתקשה להבין אותו, כיוון שהוא ממלמל משהו מתחת לשפמו המברשתני האפרפר.
בצהריים היתה מתוזמנת לנו הפסקה בת חצי שעה לצורך ארוחה. בד"כ אני לא מקפיד על העניין בעצמי (לא צריך לנזוף), אבל באדיבות הבעלים במקום לא פעם מביאים לי איזה כריך דשן, לאכול יחד איתם. הפעם לא נראה היה שיש מי שיוצא למשימה הזו, אז חשבתי לכרסם אחד מחטיפי האנרגיה שיש לי למקרי חרום שכאלה, ולנצל את הזמן לעוד עבודה.
אבל הדר` החביב הציע לי לחלוק איתו את המנה שהביא לעצמו מהבית. לא היה לי ממש נעים, כי זה מה שהביא עבור עצמו, אבל הוא הפציר ממש, אז היה כבר יותר לא נעים לסרב. אחרי כמה דקות של כמה סידורים עליתי לחדרו שבקומה העליונה.
הוא פרש על שולחן קטן נייר, הניח כמה צלחות חד פעמיות, ועל צלחת שיועדה לי ערם מנה יפה של אורז משובץ בפירות יבשים זעירים ופיסת עוף. על צלחת נוספת קילף ופרס כמה פירות עסיסיים מהמבחר העונתי: תפוח, אגס, קלמנטינה, ועוד פרי הדר קטן וצהוב ובלתי מזוהה.
אכלנו יחד, משוחחים על העבר שלו, על המהפיכה באיראן, עם שירותו הצבאי במלחמה עם עיראק, על ההגירה, ובכלל על אירועים המוכרים לנו מהצד שלנו. מזלו שהתואר שלו בהנדסה פתח לו לא מעט דלתות, וכך הצליח להגיע לארה"ב לפני יותר מ-20 שנה.
לאחר שסיימנו את האורז הטעים, והחמאתי לו עליו, נישנשנו בהנאה מהפירות. כשטעמתי מאותו פרי צהוב הופתעתי ממתיקותו הבלתי שגרתית. לא היה לו אפילו מעט מהטעם החמוץ שמאפיין את כל ההדרים שאני מכיר. כשהתעניינתי סיפר לי שזה לימון מתוק. מעניין, לפרי לא היה ריח לימוני אופייני כלל.
ביום המחרת הביא לי שקית ובה שלושה פירות כאלה, להביא הביתה לטעום. הוא התנצל שהיו לו רק שלושה בבית. באמת נחמד ומעלה חיוכים. אז פרי אחד נתתי לאחד הבעלים, ושניים הבאתי למשפחה לטעום.
ובכן, לקליפה באמת ריח לימוני, אבל הטעם בדיוק כמו שתיארתי - מתוק. ככה זה נראה:
ועכשיו אני חושב מה אוכל גם אני להביא לו, כתשורת תגמול נחמדה מצידי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)