כשחזרתי מסיבוב הבוקר סביב נמל התעופה, חברתי לנשים שכבר הספיקו לקום (במזל"ט) ולצאת לסופר הקרוב. אז סייעתי בליקוט מצרכים לפיקניק ונשנושים מזדמנים. עברנו דרך החדר, והכנו 3 סנדביצ`ים מפוארים שכללו: פיסות דשנות של עוף בגריל, רוטב, עשבי אספסת (אלפלפא) וזיתים. אספנו בשקית את העונג המובטח, יחד עם שתיה ושקית גדולה של מין צ`יפס שלקחנו לנסיון, והתכוונו לאחד ממסלולי ההרים.
יצאנו מהאוטו והתחלנו ללכת במסלול המסומן, מחפשים פינה נוחה להתיישב ולחסל את המטעמים שהוכנו. בינתיים נהנים מנוף ההרים האדמדם, הצמחיה היפהפיה והשלוגיות שלאורך הדרך:
לא עברנו יותר מדי מהמסלול, ונמצא סלע שטוח ונוח לצד השביל – מקום נהדר לפיקניק הקטן שלנו. ישבנו, סעדנו, ובירכנו את עשרות המטיילים שעברו על פנינו במסלול:
לקראת סוף הזלילה, התקרבה משפחה כשבראש ילדה ואחריה ילד וכלבלב קטנטן ונמרץ. הילדה נעצרה מולנו, הסתכלה, אמרה שלום בעברית ורצה לאחור להורים לספר שאנחנו מדברים עברית. אז אחרי שהחלפנו כמה מילות נימוס, וכמה צ`יפסים (מצויינים, בטעם טבעי) עם הילדים שקצת התביישו, הסתבר שהם גרים ממש קרוב אלינו, במרחק כמה דקות נסיעה ממש. אחרי שהוחלפו עוד כמה מילים גילינו שהאחיין של האישה למד בכיתה של הבת שלנו בארץ. ועוד כמה מילים הוחלפו וגם גילינו שגרנו בארץ לא רחוק מהמשפחה של האישה ושהיא למדה כמה שנים אחרי באותו בי"ס.
בהמשך (אתמול בערב, למען האמת, כשנפגשנו לקפה וכיף) גילינו גם שאחותה של האישה היא זו שחיברה אותי לבית הקודם (לבעלת הבית הנוראית, שהיא לא ידעה עליה כמובן), ושאני עבדתי בקווים מקבילים עם האיש עם אותם אנשים בחברות אחיות, אי שם לפני יותר מעשור. אומרים שהעולם קטן, אבל לפעמים מפתיע להיווכח עד כמה.
אז המשכנו איתם את המסלול, משוחחים על עניינים שונים ונהנים מהנוף ובכלל מהמקום:
כשחזרנו לאוטו כבר היה לקראת שקיעה, אז החלטנו לנסוע יחד לצפות בשקיעה ממרום נקודת התצפית שליד נמל התעופה. רק שההתנהלות לקחה יותר זמן משחשבנו, והגענו כמה דקות מאוחר מדי. אז נכנסנו ל-RV שלהם, שתינו יחד קפה תוך שיחה על מנהגי הטיול ב-RV למול הנסיעה ברכב קטן, ועל דא והא. אח"כ יצאנו יחד לארוחת ערב במסעדה סינית מקומית להנות מתפריט כריסטמס משודרג. היה מוצלח! על המיסה כבר ויתרנו ופרשנו יחסית מוקדם לסיום הערב.
וכרגיל, עוד תמונות - באלבום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)