208 עמ`, 2003. כתר, מגרמנית – טלי שוורצשטיין-בסר
לפני שאתאר את חווית הקריאה, להלן התקציר שבכריכה האחורית (שוב, כרגיל, באדיבות סימניה):
השנה היא 1956, המקום - כפר קטן בהונגריה. יום בהיר אחד עוזבת קטלין ולנצי, אמם של קטה ואישטי, את הבית, ושמה פניה אל המערב. בימים אלה, ימי המלחמה הקרה, מי שעבר את מסך הברזל לא ישוב עוד. בעלה של קטלין, קלמן, אינו מצליח להתמודד עם הנטישה והוא מחליט לעזוב את החווה המשפחתית ולפתוח בחיי נדודים. הוא לוקח אתו את ילדיו, והשלושה נעים ונדים בין קרובי משפחה במחוזות שונים ולעולם אינם נשארים די זמן במקום אחד. לנוכח מצבו של אביהם, שהולך ושוקע בדיכאונו, והגעגועים העזים לאמם, מפתחים קטה ואישטי עולם דמיוני עשיר. קטה רוקמת קשרי ידידות דמיוניים עם אנשים שהם פוגשים במהלך מסעותיהם, ואילו אישטי החולמני מדבר עם חפצים דוממים. הם חווים רגעי אושר ושלווה רק כאשר הם שוחים עם אביהם באגמים ובנהרות הנקרים על דרכם, אך מחוץ למים האב שוב זר ומנוכר לילדיו. הסיפור מסופר מבעד לעיניה של קטה המתבגרת, המנסה לפענח את עולם המבוגרים המכריעים את גורלה. ברקע מהדהדים האירועים הפוליטיים שטלטלו את הונגריה באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 ומשתקפים בטרגדיה האישית של חיי הילדים. ז´וז´ה באנק נולדה בפרנקפורט ב-1965 להורים שנמלטו מהונגריה לאחר המרד של שנת 1956. היא עבדה כמוכרת בחנות ספרים ולמדה עיתונאות, מדעי המדינה וספרות באוניברסיטאות בגרמניה ובארה"ב. השחיין הוא ספרה הראשון, וכשיצא לאור זכה מיד להצלחה גדולה ברחבי אירופה.
רשמי קריאה:
הספר ליווה אותי ימים רבים. למעשה, המון זמן ממש. היה לי קשה להתקדם איתו. זה אכן לא מעט בהשפעת שלל העיסוקים האחרים שגוזלים לא מעט זמן, אבל לא רק. הספר מכביד רגשית לא מעט.
נושא של נטישה, של אובדן דרך, של תחושה של חוסר משמעות, חוסר כיוון וחוסר אהבה הורים הוא מאד קשה. ואם הסיפור מסופר מפיה של ילדה צעירה, שעוד נאלצת לנסות לגונן ולעטוף את אחיה הקטן והרגיש, אז זה בכלל מכמיר לב.
ולכן אחרי כל פרק (הם לא ארוכים) ולעיתים אפילו אחרי כל פיסקה, עשיתי אתנחתות ארוכות.
אבל אם מהדברים עולה שהספר אינו טוב, זו ממש טעות. הספר רגיש, נוגע ללב, מעורר אמפטיה ורצון לחבק את כל המעורבים. וזו עוצמתו של הספר הזה לדעתי. כי מבין הדברים עולה הרבה כאב, וייאוש, ותחושת אובדן אישי, ותקווה ושלל רגשות שמעלים חיוך עגמומי.
ולסיכום:
ספר לא קל בכלל, אבל טוב וראוי. מומלץ!
המלצות וביקורות נוספות:
· שהם סמית ב- הארץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)