הרשומה הזו ממאנת להיכתב. כבר כמה ימים טובים היא פתוחה על המסך, וקשה לי לבחור את המילים המתאימות, הסגנון, והתוכן.
כי כבר כתבתי כאן מעין סקירה קצרה של חברותנו. כבר עדכנתי לאורך התקופה על מצבו ההולך ומחמיר. הפניתי לבלוג שפתח, שכ"כ שמחתי בו בשבילו. וכן, בזעזוע ועילגות של הלם סיפרתי כאן על מותו.
והכאב ממאן לשכוך, ממאן להיעלם. נראה שהמרחק מקהה את יכולת ההכרה בסופיות. הרי לא ראיתי אותו בשלבי חייו האחרונים והקשים, לא השתתפתי בהלוויה ולא נפגשתי לחיבוק מנחם עם המשפחה. וטלפונים עדיין מוגבלים בעניין. אז אצלי בראש הוא רובן הגדול, השמן (כל היה מתקן כל פעם שאמרתי לו "אתה גדול" הוא תיקן "אני סתם שמן") המחייך תמיד, הנדיב, האנרגטי והמקסים שחי לי כל כך בזיכרונות הרבים של הרבה ביחד.
ואוכל להאריך ולספר על השפעתו עלי: בלעודד אותי ליהנות יותר, בלפרגן לעצמי יותר, בלהכניס אותי לעולם אופני ההרים וללוות אותי בכל מהלכי הראשונים בקנייה, בטיולים, בהכוונה ועזרה. אפילו את התפוז הוא הכיר לי, והניק שלי הוא בהשראתו.
אז אני ממאן בינתיים להיפרד. אולי זה יבוא בסוף במאוחר, יחד עם פרץ הדמעות שבינתיים לא ממש השתחרר. רק עברתי על אוסף התמונות מפעילויות מגוונות שלנו יחד – טיולי אופניים, נופשים בצימרים, ארוחות משותפות אצלם ואצלנו, טיולי משפחות בשבתות, וכיופים חבריים רגילים שפתאום נראים אחרת במבט לאחור.
חלק מהתמונות התחרבשו בדיגיטליה, רוב התמונות ממילא אצלו, כי הוא היה הצלם היותר אדוק ויותר מוכשר, שגם את המצלמה הדיגיטלית הראשונה קניתי בהשראתו. וגם חלק לא מבוטל מהתמונות כאן צולמו במצלמתו.
אז להלן, אוסף תמונות מחלק קטן מהחוויות המשותפות:
רובן, לעולם לא אשכח אותך.
השבמחקגם אני לא שוכח, ונזכר בו בהמון אירועים של החיים - גדולים כקטנים.
מחקוהנה עברו כמעט 10 שנים...
שמח שגם אתה לא שוכח, ואשמח לדעת מי אתה :)