היום, לראשונה אחרי מעבר הדירה, ושלל האירועים הלא פשוטים שעברו עלי לאחרונה, יצאתי לרכיבת אופניים. המטרה העיקרית ברכיבה, חוץ מההנאה המובנת מאליה היא לשפר את מצב הכושר והבריאות (במצוות הרופא), ולשפר את המצברוח הדעוך של העת הזו, ולחזור לשפיות.
ולחזור לרכיבה לא קל רגשית. כל היבט בספורט הזה מתחבר לי עם רובן. מניפוח הצמיגים (במשאבה שקנה לי במתנה), מכיוון ההילוכים, מהדרך עצמה, אותה היה לי תוכנית להכיר לו כשיבוא לבקר. אבל בכ"ז, הכנתי את האופניים, התלבשתי, מילאתי מים בתרמיל הגב, הכנסתי חטיפי אנרגיה (שיהיה), ואחרי סיבוב יציאת בוקר עם הכלבה יצאתי לשטח המוכר.
איזור הרכיבה עכשיו קרוב בכמה מאות מטרים ממה שהיה בבית הקודם, ותוך כמה דקות אני מגיע. הרגליים, כבר ביציאה, חשות עציות. סימן ברור לכושר הירוד. אני נכנס לדרך העפר, שבפעם האחרונה שהייתי שם זה היה עם הבן, בשלהי האביב, אחה"צ, ועכשיו בוקר – תאורה אחרת. מראה אחר, צבעים אחרים. אז עוצר לצלם קצת מהנוף שכבר הונצח אצלי בדיסק וגם כאן בבלוג:
ממשיך בדרך, מהירות סבירה אבל הרגליים מתקשות. בדרך, ממש מולי, עומד על השביל קויוט יפה. הוא לא ממש מתרגש ממני, אבל מעדיף להתרחק באדישות לתוך הסבך, ממש לפני שאני מספיק לשלוף את המצלמה מהכיס האחורי.
את הסנאים לא אזכיר – יש מאות מהם בשטח, מתרוצצים לכל הכיוונים, בתקווה שמישהו רעב לא יבחר דווקא בהם. גם ארנבונים יש, אני יודע. יש אפילו ליד הבית ממש, אבל בנסיעה הזו לא ראיתי מהם.
אני מדמיין איך יגיב קויוט שכזה אם ימצא אותי נח עם עיניים עצומות מתחת לאיזה עץ. וזו התוכנית בדיוק. אז במפגש השבילים הקרוב, אני מכיר פינה מוצלת מתחת לעץ גדול ויפה, ומתכנן עצירת התרעננות ושתייה שם. אז כשאני מגיע לאותו מפגש שבילים, אני חותך בחדות שמאלה לתוך הפינה המוצלת ההיא, והופפפפ עוצר באחת. לרוחב השביל נחש פעמונים גדול, (כמטר אורך) כהה, ועבה (כ-5 ס"מ קוטר) חוצה את המעבר, כשהוא מסתכל עלי. הצלחתי לעצור לפניו ולא לעלות עליו. ירדתי מהאופניים בזריזות, שלפתי את המצלמה והתחלתי לצלם. הוא ניסה להזדרז ולברוח, והשמיע את הקול המוכר שהפתיע אותי. זה ממש נשמע כזמזום רציף, מעין זזזזזזזזזז חזק ומתמשך.
ניסיתי לנצל את ההזדמנות וללמוד עליו ועל מנהגיו יותר. אז לקחתי מקל והצקתי לו קצת (לא ממש, רק קצת). והוא, ממש לא ניסה לתקוף, רק להרעיש ולהזהיר, ולהתחמק בזריזות. רק כשהייתי ממש החלטי בהצקות, הוא ניסה להכיש, אבל נראה היה בבירור שהוא מנסה להימנע מכל עימות. סימן מאד חיובי עבורי, כי אם אני מתכנן לטייל לא מעט במקום, עדיף לדעת שהנחשים האלה ישנם, ונחמד לדעת שהם לא תוקפניים סתם.
וזה, בחר להסתתר בתוך שיח קטן מתוך תקווה שאניח לו.
המשכתי בנסיעה, פוגש עוד בחור שמתבונן לכיוון השיחים. גם הוא ארה אחד כזה, אבל לדבריו, הוא היה הרבה יותר קטן. רק טבעת אחת על זנבו, ולא 7 כמו של זה שראיתי. המשכנו לרכב יחד כברת דרך, משוחחים על דא והא שבתחום האופניים. בנקודת פיצול נוספת נפרדנו. הוא המשיך הלאה, ואני הבנתי שלפעם הזו זה יספיק.
חזרתי בהקפה בשבילים אחרים, והגעתי שוב למזלג ההוא עם הנחש. במפתיע, הוא לא זז מהמקום שהשארתי אותו. אולי פחד, אולי היה מותש מהקרב איתי. אז עשיתי עליו עוד כמה ניסוינות לא פוגעניים: התזתי עליו מים קרים, ובמפתיע נשמע הקול המזמזם שלו עמום לגמרי. כנראה שמיים משבשים קצת את המנגנון. חשוב לזכור אחרי גשם.. אח"כ נתתי לו להסתלק, כשאני שב ומצלם אותו. יפה היה הבחור.
חזרתי הביתה די עייף, אבל מקלחת ומנוחה קצרה בהחלט אוששו אותי, וגם שיפרו את המצברוח והאנרגיה הכללית. ייתכן שמחר עוד סיבוב?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)