לבקש עזרה

אתחיל בווידוי, שכנראה לא כ"כ מפתיע - קשה לי לבקש עזרה.

כן, אני מהסס, ונבוך, ומרגיש לא נעים. לא נעים לי להטריח מישהו, אז אני קודם בודק היטב אם אני מסוגל לבד (בד"כ כן), ואם במקרה לא, אז אם יש אפשרות סבירה לרכוש את העזרה הזו. ואם כן, אז אני עוד יותר מסתייג מלהטריח.

מצד שני, אני חי עם אישה שיכולותיה בלגייס אנשים לעזרתה פשוט מדהימה כל פעם מחדש. היא מקבלת עזרה מזרים, מפקידי ממשל, ממערכות פיננסיות מנוכרות, ובכלל - יודעת לבקש ובד"כ מקבלת ועם חיוך והנאה של מי שמסייע. והיא גם מרגישה עם זה טוב מאד, ואין לה כל הרגשה רעה או תחושה של מבוכה או אי נוחות.

יש לי הרגשה שיש פה משהו מגדרי. שאנחנו הגברים מופעלי אגו, שתמיד למדנו לסמוך על עצמינו, לא מקבלים את המצב האישי הנזקק בקלות וכמובן מאליו.

אז כל ההקדמה החשובה הזו באה להכין את הקרקע לסיפור האירועים של שבוע שעבר. כשהאישה נסעה לארץ, הבית היה כמעט מסודר. נותרו מספר משימות גבריות לסיום שלא התקשיתי להשלימן לבד. אבל היתה משימה קטנה שלא מצאתי לה פתרון פשוט בעצמי - היתה לנו ערימה של לוחות ושאריות עץ, וכדי לחסוך הוצאות נוספות תכננו לחתוך אותם למידות המתאימות למדפים הנדרשים.

מכיוון שאין ברשותי מסור שולחני מתאים, פניתי לחבר שיש לו אחד כזה, והוא הסכים לעזור. תיאמנו כמה פעמים ואיכשהו לא יצא. ואני, כל תיאום כזה שלא יוצא, מרגיש יותר לא נעים עם כל העניין.

בסוף הגעתי אליו בערב כלשהו, וכל המשימה הזו לקחה הרבה יותר מדי זמן, ויצרה הרבה יותר מדי אבק, וגרמה לי להרגיש לא ממש נעים. וברור לי שזה רק אני, ומבחינתו לא היה בכל העניין שום דבר מעיק או לא נוח.

אח"כ נותרו לי עוד כמה נוספים (כאלה שהיה יותר קשה לחתוך), אבל בגלל כל הבלגן לא חשתי בנוח לבקש תוספת למבצע המאובק הזה. והימים עברו, והחברה היו אמורים לחזור, ועדיין חסרו לי כמה להשלמת שביעות הרצון של האישה. אז ביום האחרון, אחרי שתיכננתי כבר לחפש נגריה שאצלה אבצע את המשימה. אבל פתאום הבזיק לי רעיון לגשת לצוות השיפוץ שעובד בשכונה ולראות אם במקרה יש באפשרותם לעזור.

ניגשתי לאחד הפועלים ושאלתי מי מנהל העבודה, אז הוא הצביע בספרדית על מישהו שמדבר גם אנגלית (רצוצה) שכיוון אותי למנהל העבודה שדי התחמק ממני.

למרות אי החשק, הצבעתי על מסור דיסק שעמד שם ושאלתי אם אוכל בעצמי להשמש בו לחתוך כמה חיתוכים. הפנו אותי למנהל עבודה של צוות אחר, שנגיע בחיוך ואמר בשמחה שאין בעיה ו"הכלים שלי הם הכלים שלך, ואשמח לעזור לך" אז קפצתי הביתה, הבאתי את הלוחות ותוך דקות ובחיוך של הנאה של שנינו הוא עזר לי לתקתק את כל העבודה.

אחרי שהודיתי לו, לארמן הארמני המקסים, הלכתי הביתה חזרה עם תחושה נפלאה של הישג אישי קטן. התגברתי על עצמי ועל המחסומים שלי, וזה היה ממש כיף וממש מעודד. אכן, צריך לדעת גם להזדקק לעזרה, ומסתבר במקרים רבים שלאנשים כיף לעזור. בדיוק כמו שאני אוהב לעזור.