יום חמישי, 27 באוגוסט 2009

חייבים לדבר על קווין / ליונל שרייבר - המלצה

חייבים לדבר על קווין / ליונל שריבר
494 עמ`, הוצאת סאגה - 2005, מאנגלית ענת וינשטיין

התקציר והכריכה האחורית
שוב, כהרגלי, קודם אביא את התקציר (מאתר סימניה), למי שלא מכיר. אח"כ כבר מדבריי שלי:

צעד אחר צעד, בדייקנות ובשיטתיות של בלשית זהירה, מנסה אווה חצ`טוריאן, מו"לית מצליחה ומחברת מדריכי נסיעות, לפענח את סודותיה של ה"יבשת האקזוטית" היחידה שלא עלה בידה לחוקרה - תודעתו של בנה, קווין. אווה שוקעת בכתיבה קדחתנית של מכתבים לבעלה הנעדר, פרנקלין, שבהם היא בוחנת בכנות נוקבת את יחסיה עמו ואת "תפקיד חייה" כאם, לאחר שבנה מבצע בבית ספרו טבח המוני נוסח "קולומביין". האם קווין נולד פסיכופת או שמא גם היא אשמה במידה זו או אחרת בפשעיו? ואולי ההסבר טמון דווקא באורח החיים הדקדנטי והמנותק, שאפיין את החברה האמריקנית בשלהי המאה העשרים, כאשר טבח המוני בחבריך לכיתה הפך למעין טרנד מקאברי? אווה שבה ומתחבטת בשאלות אלו, ותוך כדי כך מנתחת בכנות אכזרית את המכניזם השברירי המכונן את המשפחה הבורגנית באשר היא, וחושפת את פשעה הגדול ביותר כאישה וכאם: סירובה העיקש לציית לטאבו הקדוש של אם האוהבת את בנה, ויהי מה. "חייבים לדבר על קווין" הוא רומן מתח פסיכולוגי מטריד ועוכר שלווה הנקרא בנשימה עצורה עד לסופו המטלטל, ומטביע את רישומו זמן רב לאחר תום הקריאה. זהו ספרה השביעי של הסופרת ליונל שרייבר, שזכה לשבחי הביקורת ונחשב לאחד הספרים הבולטים של שנת 2003.

וחוויית הקריאה שלי
הספר היה איתי כמעט חדשיים, וזה לא רק בגלל שהוא עבה. הוא כבד, מעיק, לא נוח רגשית לקריאה. אווה כותבת את קורות חייה הבורגים בסדרת המכתבים לבעלה, תוך התבוננות מעמיקה בתהליך שהוביל לאותו יום חמישי ההוא בו ביצע בנה את הטבח הנורא. היא חשה רגשי אשם קשים שמא היתה אם לא טובה מספיק. היא מתחבטת בתפקודה, ברגשותיה, ביחסים המשפחתיים ובמה ובכלל האם לאלו היתה השפעה על שהתרחש.
היא לא חסה על עצמה ועל מגרעותיה, על בעלה, על הקרובים, על האמריקנים בכלל, ובראש הרשימה - אינה חסה על קווין. היא רואה אותו כפי שהוא היה, או כפי שתפסה אותו מתחילה - ילד מוזר, מפחיד וכן, פסיכופת.
המוזר בעניין הוא שהיא היחידה כמעט שראתה אותו באור השלילי הזה, ולכן רגשותיה קשים כ"כ. כי את כל העולם הוא היטיב להטעות איכשהו. וכאן מגיעה עוד דילמה - איפה היו הרשויות שיצליחו לעזור בזיהוי והטיפול, ואם בכלל יש להם איזו אחריות (שאווה עצמה נמנעת מלהפנות כמובן). ולמה לא הצליחה להביא אותו לאבחון מסודר הרבה קודם.
איכשהו, גם היה לי קושי להאמין לספר, כי אינו מבוסס על סיפור אמיתי. אבל היו סיפורים אמיתיים כאלה, אז זה בכ"ז אפשרי, למרות אי הסבירות הקשה. ותחושת הבלבול הזה, עם כתיבה אמינה ברמה גבוהה וסיפור כביכול מופרך, הם חלק מהקושי לקרוא שחוויתי.

לסיכום
הספר כאמור קשה, עוכר שלווה מהסוג המשובח ביותר. אבל מומלץ בחום רב למי שמוכן לכאלה ספרים נוקבים ולא פשוטים.
ומילה חמה לגבי התרגום - הוא חד, קולח, מדוייק ונותן תחושה שווא חיובית שהספר כאילו נכתב בעברית. שאפו!
ולהלן כמה המלצות נוספות עליו פה בבלוגיה, שמרתקות בעצמן:
של עשבר
של דקה לארבעים
של נורית
של דיאנה
של שוקולד סגול
של זברה ללא פסים
נוספות במאמרי פורום ספרים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)