הארלם ועוד

השכונה הניו יורקית הזו, המוכרת לרובנו ממוניטין מפוקפק במיוחד בנוגע לפשיעה ואלימות, עברה בשנים האחרונות מהפיכה של ממש (ותודה מול, על שנתת לי את הביטחון להתרשם בעצמי).

אבל מכיוון שהבנתי שהשכונה עברה שינוי חיובי, ואין מה לחשוש מלהסתובב בה, תכננו את יומנו האחרון יחד בעיר, ביום ראשון, בשכונה הידועה. המטרה הייתה להקדים ולהספיק לשמוע את המיסות גוספל הידועות באחת מהכנסיות. אבל בשביל זה צריך לקום מוקדם. כלומר לא ממש ממש מוקדם, אבל בטח לא מאוחר. וזה לא מה שהניסיון לימד אותי בהתייחס לשני הפרטנרים המשפחתיים שלי.

אז אחרי הפצרות, ושידולים וניעורים והתרגזויות, סופסוף יצאנו מהמלון. מהמזל יצא לנו, ממש ברחוב הצמוד למלון שוק מקומי. אז שוב אבדו דקות יקרות בשיטוט ומעבר לאורכו של השוק התוסס הזה, שככה הוא נראה:

נכנסנו לתחתית וכעבור לא יותר מדי זמן היינו בהארלם, הולכים לפי המפה לכנסייה המיועדת, כשאני די מתוסכל מהשעה המאוחרת. ובאמת, הגענו לכנסייה שוממה. בספסל ממול ראינו אחת המקומיות הלבושה בלבן חגיגי של יום ראשון. אז שאלנו קצת שאלות, וקיבלנו תשובה שיש איזו פעילות (ככה היא שמעה) לזכרו של מייקל ג`קסון שמת כמה ימים קודם. אז שמנו פעמינו לכיוון.

עברנו ליד חנות לצרכי תספורת, כלומר זה מה שזה, ואין לי מושג אם יש שם לחנויות שכאלה. הבן והאישה נכנסו לחפש כל מיני דברים ואני השתוממתי וצילמתי: פאות, תוספות שיער, צבעים, קוקיות, ומיני שטויות שלא ממש ישימות עלי. היה מפתיע לראות את הבובות עליהן הוצגו שלל הפאות. באופן טבעי, הן נצבעו בצבעים המתאימים למקומיות, אבל לא יצרו תווי פנים מתאימים. כך נראו כל מיני ראשים נורדיים, עם אף חד וסולד, ושפתיים דקות מצוירות – והכול בחום כהה. אז קבלו כמה רשמים ויזואליים של החוויה:

בינתיים, מהשעמום, התעניינתי אצל המוכר מה לדעתו עשוי להתאים לי, והוא, במבט משועשע ועניין אישי בהפגת השעמום, החל לדון איתי באפשרויות, וכיצד תתאים פאה זו או אחרת להיבטים שונים של האישיות שלי, כפי שניסה הוא, במבט, לאבחן. אח"כ (החברה המשיכו להתעניין ארוכות) הוא סיפר לי שהוא מאתיופיה, התעניין בבני ארצו שהגיעו לארץ, סיפר שלמד בהודו משהו מתחום המקצועות התומכים ברפואה, אבל כלום לא מוכר לו בארה"ב והוא נאלץ לחזור על הכול. בינתיים סיימו החברה את הלבטים (האישה יצאה עם כובע מחורר לפסים בשיער, והבן עם משהו בלתי מזוהה), אז נפרדתי בידידות מהמוכר האתיופי מבלי לממש את שפע הצעותיו, והמשכנו.

יצאנו לרחוב הראשי שנראה טיפה יותר סואן, אבל עדיין רגוע – יום א`.. המשכנו והגענו למקום אליו שלחה אותנו השחורה בלבן. ובאמת, במועדון המקומי אולתרה פינת הנחת פרחים ולידה התקבצו המונים – מיעוטם רוקדים לצלילי שיריו של מייקל המנוח, גיבור וסמל ההצלחה של המגזר, וסביבם רבים (ואני בתוכם) המצלמים את האירוע:

אחרי כמה דקות, משמיצינו את העניין, המשכנו לאורכם של דוכני רחוב המוכרים עוד חולצות, כשהלהיט התורן, איך לא, חולצות עם הדפסים של כוכב הפופ המנוח:

המשכנו ברגל, מדרימים חזרה לכיוון מרכז האי, עוברים לאורכה של אוניברסיטת קולומביה המפורסמת (שגם אני לא ידעתי שממוקמת בסמוך להארלם). במקום שמחנו להיתקל בחבורה של צעירים גדולה, בטורניר כדורסל שכונתי. המתנו איתם לראות קצת אקשן, אבל הם היו כבר עייפים ודי בסוף הפעילות, אז אמרנו שלום והמשכנו, לא לפני שצילמתי את העניין למזכרת (יחד עם עוד כמה תמונות מהמקום):

משם הגענו לפינת הסנטרל פארק שתמונות ממנו לא אביא שוב, כי גם ככה הרשומות האלה הופכות להיות מוגזמות באורכן ובגודש התוכני בהם (מי שרוצה מוזמן לרשומה). אבל פטור בלא כלום אין, אז קבלו עוד מבט משולהב ממשפחת הרקונים, תמונה של הבית הפרטי דמוי הטירה בפינה ותמונה של רכב ביזארי שנקלט נוסע ברחוב הסמוך:

המשכנו לאורך הפארק, מקבלים הזדמנות להביט בכניסה למוזיאון המדע שבביקור הקודם היה כזה גשם שלא יכולנו לראות כלום. אז גם צילמתי את הפסל לכבודו של תיאודור רוזוולט, שהיה מושל ניו יורק לפני שקיבל קידום:

ומכאן הלאה לאורך הפארק, מתענגים על המראה של אלפי מטיילים הנהנים מספורט עממי או רביצה על המדשאות היפות, רוכבים על אופניים, שוכרים כרכרה או ריקשה רומנטית ונהנים בשמש המלטפת. כך עברנו לאורכו של כל הפארק בדרך לפינתי הדרומית מערבית, סביב כיכר קולומבוס. בכיכר היפה עצמה, מס` מונומנטים מרשימים ששווים צילום ואזכור:

• שער הסוחרים - Merchants` Gate: מהווה את השער הראשי לכניסה לסנטרל פארק. בכניסה מוצבת אנדרטה גדולה ומרשימה - Maine Monument, לזכר טיבועה של האוניה מיין שגבה את חייהם של 266 מלחים והסתבר בסוף כתאונה מחרידה:

 

• האנדרטה המרכזית לציון מסעו של קולומבוס, הניצבת במרכז הכיכר ומעוטרת במזרקות מים:

 

• מלון טראמפ, שבחזיתו גלובוס גדול ממתכת:

 

• מרכז טיים-וורנר, שאליו תיכף אתייחס

אז עשינו סיבוב בכיכר, צילמנו דוכן מזכרות שמכר תמונות יפות (התמונה בהמשך), את פסל הגלובוס (התמונה כבר למעלה), וכיוונו עצמנו לסטאר-באקס המקומי לקפה של אחה"צ + הפסקת פיפי. אבל הצפיפות והיחס המעצבן ששידר "אין לנו שירותים" הרחיק אותנו מהר לכיוון המרכז המסחרי הגדול של מרכז טיים-וורנר הסמוך. בחנות ספרים של בורדרס (שוב, הכיף הרגיל) מצאנו כמובן שירותים, ואח"כ התפניתי לצלם קצת את הקניון היפה הזה מבפנים: תערוכת פסלים מעניינים, הרבה מהם מקריסטלים מלוטשים בצורות מעניינות, ובעיקר שני פסלי ענק מקסימים, גבר ואישה, בפתחן של המדרגות הנעות. מעניין היה לראות את הבליטה שבקדמת פסל הגבר בגוון זהוב, הנגרם כתוצאה משחיקת השכבה החיצונית של הברונזה מאינסוף נגיעות של הקהל. חביב. מהמקום גם קיבלנו מראה יפה של הכיכר שבחוץ. אז קבלו להנאתכם מקבץ תמונות קצר מהמקום:

יצאנו החוצה, צילמתי עוד כמה תמונות יפהפיות של הרחובות סביב, ועשינו דרכנו לכיוון המלון, כשבדרך עוצרים לארוחה במסעדה מקומית, לפי ההזמנה של הבן. אז כמה תמונות מהסביבה היפה:

ועוד תמונות – כרגיל, באלבום

והתזכורת הרגילה – מי שעדיין לא, אנא – הסקרים בימין הרשומה למעלה