יש יתרון בלכתוב על החוויות כשהן טריות, אח"כ אמנם זוכרים את הדברים העיקריים, אבל אנקדוטות קטנות ופרטים פשוט הולכים לאיבוד.
מהרחובות סביב:
ומהמוזיאון ההיסטורי:
הציוד של וושינגטון והתנ"ך עליו נשבע:
ודגמי מכונות הדפוס לעיתונות החופשית הראשונה:
בקומת המרתף - שירותים ומבנה מעניין
והטיול המשותף הזה בניו יורק כבר מאחורינו מזה כחודש וחצי, ואם לא העלה רשמים ממנו בהקדם אז הפרטים הפיקנטיים בטוח שייעלמו (או לפחות חלק, אבל יהיה קשה לשחזר).
ובכן, ביום רביעי לשהותנו בניו-יורק, החלטנו להקדיש לפסל החירות ואליס איילנד. מתוך היכרות עם חווית התורים, ומתוך ידיעת טיבנו שלא לקום ממש מוקדם בבוקר, החלטנו שיום ב`, יום עבודה שגרתי למדי, יהיה היום שלנו. גם תוכניות להמשך לא היו מוגדרות. אבל ממילא יש מספיק מה לעשות ומה לראות בקצה הדרומי של מנהטן.
אז החלטנו להשתדל לקום מוקדם. ממש ברצינות רצינו, ואפילו שעון כיוונתי. אבל לא יצאנו לפני שהבוקר עמד להפוך לצהריים. יצאנו לכיוון התחתית ואחרי לא יותר מדי זמן, הגענו לתחנה שליד הבטרי פארק. זה הפארק שהכיל ביצורים להגנה על העיר בזמנים אחרים.
הקפה קטנה של הפארק, מחפש בעיניים אולי אראה נגנים ג`מייקנים המנגנים על החביות המרוקעות שלהם, שאת צליליהם אני כ"כ אוהב ושזכרתי מהביקור לפני 20 שנה. אבל ההם הזדקנו, או נעלמו מסיבות אחרות, ואף אחד לא החליף. אז עברנו בגן לכיוון הקופות לכרטיסים לפסל החירות. בדרך עברנו ליד פסל מוזר וחבול למראה, שמקריאה בלוחית הצמודה אליו הבנו שהוא היה חלק מהקומפלקס של מרכז הסחר העולמי. כשהתמוטטו התאומים הוא הועף למרחק ניכר, אבל במפתיע לא ניזוק יותר מדי. שמו של הפסל "הספירה", וכך הוא נראה:
הלכנו ונעמדנו בקצה התור הארוך לקופות, שבמפתיע זז די מהר. ובכ"ז, התנהלנו לאורכו לפחות חצי שעה. כשהגענו למרחק נגיעה מהקופה יצא איש מבוגר ומזוקן והכריז שנגמרו כל המקומות לפסל החירות להיום. לא התבלבלנו, וברגע של תושייה ובירור קצר וכבר רכשנו כרטיסים ליום המחרת בשעה 11:00 (שלא יתעוררו מוקדם המסכנים).
טוב, המדריך בידינו, והדאון-טאון לפנינו, וכל שנותר הוא להסתובב ולטייל הרחובות של המרכז הפיננסי בעיר. חצינו את הרחוב ונכנסנו לתחילת הברודווי, הרחוב שממשיך באלכסון לאורך כל מנהטן. בכניסה יש גן יפה, שהמדריך ידע לספר עליו כמה עובדות, כשהחשובה אומרת שזה הפארק הראשון בעיר, וששמו Bowling Green, והוא מוקף בגדר האוריגינלית מהימים ההם. בקצה הגן פסל ענק מברונזה, של שור בעמדת תקיפה, סמל לבורסה הגואה:
משם המשכנו מרחק די קצר לפינת ה-וול סטריט ששמו נגזר מחומה שהקימו הראשונים נגד פשיטות וחיות טרף. בירור קצר עם השומר שבכניסה שמסביר לנו שמאז 9/11 אין יותר ביקורים פתוחים באולם המסחר. חבל, דווקא היה מעניין לראות, אבל זה קורבן קטן לשלם לטרור העולמי. אז עברנו לבניין המרשים שממול, שבחזיתו פסל של ג`ורג` וושינגטון. הבניין נמצא במקום שבו הושבע הנשיא הראשון, כשניו-יורק הייתה הבירה הראשונה של ארה"ב. בפנים אוסף של מגילות, כתבים, מכונות דפוס (לזכר הדפוס הראשון ביבשת, שגם הוא היה באותו המקום), התנ"ך עליו נשבע וושינגטון, ועוד מוצגים. להלן מבחר תמונות:
כשיצאנו, הקפנו את המתחם, כשסביב המוני בניינים היסטוריים וביניהם רחובות צרים למדי והומי אדם. בסיבוב הגענו לרחבה שלפני בניין ענק (עוד אחד) - הבנק צ`ייס מנהטן. בכניסה פסל מעניין שמושך את תשומת ליבי, ומתחם מזרקות וסלעים, מעין פסל מורכב, הממוקם במעין בור. אז קבלו להתרשמות:
עוד פסל מעניין וטיפה זנוח בפינה צדדית, וחיוך לנוכח מצוקת החנייה שמחייבת התאמה לצפיפות, ועוד כמה תמונות מהרחובות והבניינים שבסביבה:
משם עברנו שוב ליד וול סטריט, ונכנסנו לכנסיית טריניטי, שהייתה המבנה הגבוה ביותר בעיר כשנבנתה ב-1846. בפנים הכנסייה היפה נחנו קצת והתרשמנו מהעוגב עליו כבר סיפרתי כאן. בחוץ, מלבד בית קברות שבו טמונים כמה מפורסמים שלא רצינו להפריע את מנוחתם, יש פסל מעניין בדמות אגד שורשים גדול, שמקורם בעץ שקמה גדול שגוש בטון ממגדלי התאומים עף ופגע בו. הבן החליט שכדאי להצטלם לידו:
משם, אחרי שבלסנו מנת פלאפל נוטפת טחינה, מקרון/דוכן (אחד ממאות הפזורים בשטח ומזינים בהפסקת הצהריים את דיירי המשרדים). בעלי הקרון/דוכן התגלו כזוג מצרים חרוצים, ולידם השתרך התור הארוך ביותר. כך נראה העניין בכללי:
עוד במקום פסל קובייה ענק העומדת על קודקודה, צבוע באדום בולט, ודרכו חור גדול. מעניין.. אגב, אם תהיתם, שמו "Red Cube", כמה מפתיע:
משם המשכנו למתחם מרכז הסחר העולמי לשעבר. רצינו לראות מה קורה כעת במתחם. אז הלכנו סביב, והלכנו, והקפנו את השטח העצום. מסביבו גדר אטומה ובפנים עבודות. איכשהו הצצנו, וראינו שבשטח מתבצעות עבודות אינטנסיביות של בנייה של המרכז החדש. ככה נראה כעת המתחם:
מולו, מצד מערב, ממוקם מבנה יפה של המרכז הפיננסי העולמי. לשם נכנסנו לנפוש מעט ולעלות למרפסת לצפות בבניה. כך זה נראה מבפנים:
ומשם, אחרי לא יותר מדי הליכה, חזרנו לחדר, לפני יציאת הערב. וזה היה היום הראשון באיזור. למחרת, אחרי הסיור בפסל החירות הגענו שוב לסביבה, אבל המקום גדול דיו לסויר בן יומיים ולשתי רשומות. אז ההמשך יבוא.
ומי שבמקרה לא שבע משפע התמונות המוגזם בעליל, יכול לקבל תוספת באלבום 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)