ולפני תחילת הקריאה – אנא הביטו בשעון
בשתי הרשומות הניו יורקיות האחרונות, הייתה לי הרגשה שהגזמתי בגדול. התעקשתי עם עצמי להעלות אותן במתכונתן המופרכת (40 עמודי PGDN בזו על הארלם, ו-55 עמודים בזו על פסל החירות), רק בגלל הערך התיעודי של הבלוג כיומן. ברור לי שהקשיתי עליכם, חברי.
ואחרי שהעליתי, וגם קיבלתי פידבק ברור (תודה סיווי) שקצת הגזמתי, הבנתי שזה לא רק התפוז המוגבל שעושה בעיות. גם יכולת הריכוז. כי הרי רובנו מנויים על לא מעט בלוגים שאנחנו מוצאים בהם עניין, ויש גבול של ריכוז ונכונות להשקיע מאמץ ברשומה בודדת.
כך חשבתי, מה ההיקף ההגיוני לרשומה? הרי אם ארצה לפרסם נובלה, לא אעלה את כולה לכאן ביחידה אחת. כמובן שלא רומן. מאידך, גם קצר מדי בד"כ לא נראה לי נכון (ואני לא מתייחס לרשומות הודעה).
לי נראה שמדד הזמן הוא הקובע – לכל אחד התחום השונה שלו, אבל הגיוני שקריאת רשומה, כולל התגובה, לא תארך יותר, נניח מ-5 דקות. ואם הרשומה ארוכה יותר אז אני מניח שיש מי שמדלגים על קטעים או על כל הרשומה, ובטח שלא מתייחסים לכל התמונות המצורפות באותו ריכוז ראוי.
אז מה דעתכם, האם גם לכם נראה שראוי להגביל? ואם כן – למה או כמה בערך?
איך אתם חווים רשומות ארוכות, דחוסות וגדושות?
ואחרי שכתבתי את הרשומה, פתאום חשבתי שנכון להפוך אותה לסקר. אז זה מה שנהיה. ובתגובות, אנא פרטו קצת ביחס לתמונות, טקסט, מוסיקה או סרטונים מצורפים, וגם מה המשמעות של הזמן שהצבעתם מבחינת היקף בטקסט (ברשומה הזו 250 מילים, ללא הסקר). אנא התייחסו לזמן שארך לכם לקרוא, לענות ולהגיב.
תודה חברים, וסופ"ש נעים 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)