השבוע הקודם היה עגמומי למדי, בצילה של הפרידה המתקרבת מאביב, שחזר כבר לארץ ביום שישי. התנחמנו בעובדה שיש סיכוי שלא ירחק היום ויגיע אלינו לעוד ביקור. הדגש שוב היה על להיות ביחד, בלי קשר למה בדיוק עושים. ובאמת, לא ממש עשינו הרבה.
אז קמתי להכין ארוחתערב מנחמת, מתוקה וחמימה ממתכון שמשום מה לא הכנו בבית כבר המון זמן – ארמריטר. בעולם זה נודע כלחם מטוגן, או פרנץ` טוסט, אבל אצלינו זה ארמריטר, עוד מימי הסבתא הוינאית שלי, שמשמעותו איזה מזון זול לחיילים, או משהו כזה (אבא, מוזמן להבהיר ומבטיח לתקן).
אז לקחתי חלה טריה שאפיתי רק יום (או יומיים) קודם, פרסתי לפרוסות בעובי בינוני והטבלתי ממושכות בקערה שבה הרבבתי חלב, ביצים ומעט סוכר, דוקר קצת במזלג לשפר את הספיגה. ואז למחבת, לטיגון בחום בינוני – קודם מצד אחד, וכמובן מצד שני.
במקביל, הקציפה הליידי שמנת מתוקה עם שמנת חמוצה ומעט סוכר. כמו כן, חתכה ערימה נכבדה של תותים אדומים יפהפיים.
וזו היתה כל ארוחת הערב המענגת, המעוררת זכרונות ישנים, ובטח עוד ניזכר גם בה, בחיוך וגעגועים. הנה כמה תמונות מהעונג הפשוט והנפלא הזה:
אח"כ התכרבלנו כל החמישה (עם שישי בינינו) על המיטה של קרן, וצפינו יחד בגירסה הישראלית של The Voice, מושכים את הערב עד ממש מאוחר, מתקשים להיפרד למיטות בערב האחרון של כולנו יחד.
למחרת עוד היתה איזו תוכנית טנטטיבית לרכיבת אופניים, אבל החייל התקשה לקום לפני 12:00, ואז זה כבר היה מאוחר מדי, כי קצת אח"כ כבר יצאנו לנמל התעופה. שם, אחרי התהליך הראשוני, עוד הספקתי לגנוב ממנו כמה תמונות, לנסות ולהאחז ברגע לפני שיגמר:
אז זהו, נגמר הביקור הזה, שהיה נהדר, מהנה והשאיר הרבה זכרונות טובים. לא כל מה שתוכנון הצליח לנו, אבל הכי חשוב שהצליח לנו להיות הרבה יחד, וזה היה העיקר. וכולנו מקווים שבכ"ז ייצא לנו להתראות בקרוב (יחסית), ולהקל עליו את הקושי של החזרה לצבא.
סוף שבוע נעים ומוצלח, חברים
מקווה שקצב הפרסום של אחת ליומיים לא מעיק מדי.
מקווה שקצב הפרסום של אחת ליומיים לא מעיק מדי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)