על האוניה

 

עד לקראת אמצע המאה הקודמת, אוניות נוסעים היו אמצעי התחבורה המקובל למעבר ממקום למקום. וספינות הנוסעים (כולל הטיטאניק הידועה) נבנו למטרה הזו בדיוק. עם השנים והשגשוג הכלכלי, נבנו אוניות גדולות יותר ויותר, כדי לעמוד בביקושים ולהציע לנוסעים חוויית נסיעה טובה יותר בימים הרבים שההפלגות ההן היו אורכות. אני זוכר היטב שכילד הייתי עומד על המרפסת ומשקיף אל הנמל, נהנה לראות כשה-"דן" היתה מגיעה או מפליגה למרחקים (פעם גם נשאה עליה את הסבא, הסבתא והדודה הצעירה לאירופה), את ה-"שלום" שהיתה אוניית הדגל הישראלית, אבל נעלמה לי מהר (הבנתי עכשיו שנמכרה), "הרצל" ואחרות שהיו מביאות עולים לנמל. התרגשות גדולה היתה כשה- Queen Elizabeth הענקית הגיעה, מתישהו בשנות ה-70, וידעתי שהיא היתה מהגדולות בעולם באותם הימים. ומי שרומה להיזכר בעוד, יש שפע מידע באתר המצויין - נוסטלגיה.

אבל הענף הימי הזה היה צריך להמציא את עצמו מחדש, בעקבות תחרות מובנת מצידן של חברות התעופה, שהפכו את הטיסה לבטוחה, מהירה וזולה הרבה יותר, ולאמצעי התחבורתי המועדף. אין לי מושג איך זה קרה בדיוק, אבל הדגש עבר לתחום הנופש התיירותי – שייט תענוגות. אני מניח שלא מעט מהשינוי ניתן לזקוף לסדרת הטלביזיה ההמוכרת לרובנו- "ספינת האהבה", שהביאה לבתים של כולנו (למי שהיתה טלביזיה) את החלום המענג של שיט מהנה שכזה, עם הקפטן השרמנטי, הרופא החמוד, הבארמן הפלרטטן וקצינת הבידור ג`ולי החיננית. לתזכורת (כי אני לא מתאפק) כך זה היה נראה (מפה):

 

וכך, מצאו עצמן ספינות הנוסעים של פעם יוצאות מהשירות, ומוחלפות בספינות גדולות מימדים שמיועדות לענג את הנוסעים עליהן במסלולים מעגליים אטרקטיביים – בריביירה המקסיקנית, בקריביים, באלסקה, במזרח התיכון ובעוד יעדים תיירותיים לאורך החופים.

ה- Queen Mary המקורית (כי השניה החדשה למדי עדיין מסתובבת) מצאה מנוחה אחרונה במעגן סגור, ומשמשת כאטרקציית בילויים נייחת, בנמל לונג ביץ` שממנו הפלגנו. אז צילמתי אותה מהסיפון הגבוה של האוניה עליה הפלגנו אנחנו. שימו לב כמה היא נמוכה וקטנה יותר בהשוואה לסטנדרטים של היום. אני מניח שפעם נגיע לסייר בה:

הדבר הראשון שבו מבחינים כולם הוא כמובן גודלה של האוניה. היא פשוט ענקית! אז ברור שצילמתי (כפי שראיתם גם ברשומה הקודמת ובתמונה הראשית), אז הנה כמה דוגמאות של ה-Splendor הלא קטנה:

כשנכנסנו חטפנו הלם קצר – העיצוב הקיטשי פשוט מהמם. נראה שהמעצב הראשי וציוותו שתו ועישנו הרבה מעל המותר, והתוצאה קצת פסיכדלית: צורות דקורטיביות משונות בצבעים משוגעים, משטחים מנומרים בוורוד ואפור, גוני זהב ונחושת על קירות שלמים, תאורות מנצנצות בשלל צבעים מתחלפים, מאות מנורות מעוטרות במשהו שנראה כקישוטי פימו וכיו"ב. משונה ממש. אבל איכשהו, אחרי ההלם והבדיחות המתבקשות מתרגלים. אז להלן מגוון צילומים מהבפנוכו. למרות שהתאורה החלשה יחסית לא מעבירה את הצבעים באופן מלא, אני מניח שתוכלו להבין:

 

הדימוי שהיה לי תמיד בראש היה של טיול פנסיונרים נינוח. ובכן, החוויה באמת נינוחה, וכן – יש גם לא מעט פנסיונרים. אבל יש הרבה משפחות, הרבה זוגות בבילוי רומנטי, לא מעט חבורות קטנות (זוגות ושלישיות) של רווקים ורווקות שמחפשים אחד את השני וכן הלאה.

וכדי שלכל הציבור הזה של כ-3000 בליינים לא יהיה משעמם, יש באוניה מגוון מרכזי פעילות: שתי בריכות וסביבן רחבות שיזוף, ג`קוזי, וקריאה; רחבת לובי למופעי מוסיקה; אולם סרטים והופעות של צוות הבידור; פאב לא קטן; קזינו; מועדון קריוקי; משחקיה לילדים; ספא; פעילות ספורט במכון כושר, מגרש כדורסל, מסלול ריצה, מגלשות מים; ובטח עוד לא מעט פינות משיכה שאיכשהו לא יצא לי בכלל להכיר.

חוצמזה, כמובן, שפע של מוקדי מזון – מסעדת מזנון ענקית להגשת ארוחות ונשנשת; שלל מזנונים לפיצה טוסטים וסנדביצ`ים, המבורגרים, סושי, גריל שיפודים ואני מניח שעוד; כמה חדרי אוכל בהם מוגשות 3 ארוחות ביום. רעבים קשה לצאת ממסע שכזה.

אנחנו מצאו את הרחבה האחורית של האוניה נעימה לנו. גם יותר מוגנת מהרוח (כי רוח קדמית של 40 קמ"ש בגלל התנועה, עלולה להיות לא נעימה), גם מתנדנדת פחות וגם חביבה באופן כללי. ככה זה נראה בשעות היום השונות:

החדר לא היה מרווח ממש. היתה לנו איזו דילמה אם להזמין שני חדרים, אבל טוב שהחלטנו לוותר על הפרטיות בשביל הביחד. כי הרבה צחוקים וכיף משפחתי היו לנו בחדר הקטן והקצת צפוף ההוא.

אורכה של האוניה כמעט 300 מ`. כל הליכה לחדר האוכל "שלנו" בחלק הקדמי כלל הליכה של כ-200 מ` לפחות במסדרון ארוך וצר יחסית, שנהניתי לצלם:

בהמשך – על החוויות בחופים אליהם ירדנו, על הספרים שקראתי (כהרגלי) ועוד כמה הגיגים ורשמים מהחוויה הכיפית הזו.
איחולים להמשך שבוע נעים, חברים!