ג`ט סקי

 

בשנת 1977 הלכתי עם כמה חברים לסרט ג`יימס בונד - The Spy Who Loved Me ויצאנו המומים. כחובבי ים השתאינו לנוכח ההמצאה המדהימה שנראתה שם – אופנוע ים. כמה מדליק זה היה נראה על המסך – כלי שיט מקורי ומבריק שכזה:

התמונה מפה 

אח"כ החלו להופיע כאלה גם במעגן היאכטות בקישון, שם נהגנו לבלות את השבתות בצופי-ים, וחלמנו על סיבוב בכאלה. אפילו ברשיון המשיט שלי מוגדר במפורש שאני מורשה להשיט כלי שיט כאלה (לא שזה ממש נדרש). רק איכשהו, מעולם לא יצא לי לעשות אפילו סיבוב על אחד כזה.

אז ברור היה שבמסגרת האטרקציות שיש לקאבו להציע, הגיע הזמן גם לחוויה הזו. אז אחרי שגמרנו לרחף, עברנו לסירה אחרת (שוב תמרון לא פשוט בנדנודים הגדולים על הגלים), שהורידה אותנו על החוף לאטרקציה הבאה – הג`ט סקי.

על החוף קיבלו את פנינו חבורה של שלושה מקסיקנים צעירים ושזופים, התארגנו וביקשו שנחכה כ-10 דקות לסיום הסבב הקודם. אחרי כ-20 דקות של שהיה נעימה על החוף החולי והמתנה נינוחה, ניסיתי לברר מה קורה. "עוד 15 דקות, חבר" היתה התשובה הבטוחה. אחרי עוד כ-20 דקות נראו כמה אופנועי ים מתקרבים, אבל היה ברור שהחברה מסמנים להם שיש להם עוד 15 דקות. ושאלתי הבחור ענה ללא היסוס "רבע שעה מקסיקנית", וחייך כשציינתי שאפילו במקסיקו שעה זה איכשהו פחות מחצי יום...

הסיבוב הראשון היה עם קרן – יצאנו לכיוון צוקי הסלע, סביב האוניה, חטפנו שפריצים מהגלים וטסנו בכיף, פעם היא "נוהגת" ואני מאחור, ופעם להיפך. לקחנו איתנו את המצלמה הקטנה (עם העדשה המלוכלכת, רק חבל שלא היינו מודעים, אז עמכם הסליחה), וזה מה שצילמנו:

 

אחרי כמה סיבובים, שפריצים ואקשן כייפי, יצאתי לסיבוב עם אביב. וגם איתו היה כיף יחד, פעם הוא נוהג ופעם אני. אז גם התקרבנו יותר לסביבת הקשת ההיא וגושי האבן, ושם הבחנו בחבורה של אריות ים על הסלע, נהנים מאמבט שמש. אז צילמנו את עצמינו, ואותם:

 

על אחד מגושי האבן הבחנו בלהקה גדולה של פריגטות – עוף ים יפהפה שיש לי סנטימנטים מיוחדים אליו – חלמתי תמיד לראות אחד שכזה מקרוב אחרי שהתוודעתי אליו בעלעול בכרכי אינציקלופדיה תרבות של השכן האהוב שלמה בן שלמה, מתישהו בכיתה ב` או ג`. הפריגטות צויינו שם כבעל החיים המהיר ביותר שאי פעם נמדד – 400 קמ"ש. אני זוכר לא רע את הטבלה ההיא, והפריגטות היו רחוק בימין. אני יודע היום שהנתונים לא מדוייקים, ודי ברור שהציפור לא טסה מהר כ"כ, או אפילו קרוב למהירות הקיצונית שצויינה שם (ראו טבלה עדכנית), אבל הזיכרון נשאר, כמו הרצון לראות כאלה. אז הנה, זכיתי גם לצלם:

 

סיבוב נוסף (ואיטי וזהיר במיוחד) היה לי גם עם הליידי, שהודתה בסוף שזה כיף גדול. ואחריה עוד סיבוב (קיבלנו 15 דקות בונוס, כפיצוי על ההמתנה הארוכה בתחילה) עם קרן, להראות לה את אריות הים והפריגטות. ועוד כמה צילומים של הסביבה היפה המצוקית הזו (שהפעם סובבנו סביבה כולל יציאה החוצה לים:

ובינתיים, כשאני עשיתי סבבים עם כולם, החברה בילו על החוף, מצלמים את היוצאים ואת עצמם:

 

כשסיימנו הגיעה שוב סירה לאסוף אותנו מהחוף. ניצלתי את ההזדמנות לעוד כמה תמונות מהנמל היפה, מהסרטנים האדומים המרשימים שעל סלעי הרציפים, מזוג שקנאים שהתמקמו בנחת על דוגית קטנה, וחזרה לאוניה לאכילה, קריאה, מנוחה והפלגת לילה ליעד הבא. ואז גם הבנתי שהפעילות הספורטיבית התמימה לכאורה הזו, גרמה לי לכיווצי שרירים ברגליים שהרגשתי עוד כמה ימים אח"כ...

 

איחולים להמשך שבוע מוצלח, נעים ומהנה, חברים!
ולא לשכוח – גם אם לנו יש מועד אחר, חג אהבה תמיד נחמד לחגוג