יום שישי, 10 בפברואר 2012

אבא עושה בושות

אני מקווה עבור כולכם שאתם מכירים את הספר המקסים הקטן הזה של מאיר שלו. כמה חן יש בו בסיפור הזה, שבו האבא המוזר מצליח להביך את בנו שלו בהיותו חריג מעט בנוף השגרתי של אבות אחרים (בנאים, כבאים וכיוצא באלה מקצועות). האבא ההוא יצירתי, כותב, ואופה. וכמה מקסים שבסוף הספר הילד נוכח כמה מוכשר הוא האבא המוזר הזה, וליבו מתמלא בגאווה ואהבה.
גם לי היו חוויות מביכות לא מעטות עם האבא שלי (ואם אתה קורא, אבא, בטח תבין). כמו שכבר סיפרתי, האבא היה ספרן בדיחות בלתי נלאה. לא פעם,באירועים חברתיים היה שהיה נכנס לטראנס בדיחות רצוף וארוך. וכדרכם של אירועים שכאלה, לא היה עובר הרבה זמן ונושא הבדיחות היה מגיע לעניינים למבוגרים. אבל לא תמיד היו מבחינים בי, ואני הייתי מתכווץ מבושה ומבוכה, מנסה להעלים את עצמי לגודל אפס ולהתחבא מתחת לשטיח.
עם בני הבכור ניסיתי להיות יותר זהיר, אבל בדרך שונה במקצת. מראש היינו ממציאים אירועים ומחוות מביכות במיוחד, דנים בהם בפירוט רב ומתמוגגים מצחוק על המקוריות ועל הסיטואציות המדומיינות. למשל, היינו צוחקים שנשלח אליו לערב כיתה את סבתא אסתר עם סיר קטן של עוף, לשכנע אותו לאכול (רעיון שהיה מחלץ מכולנו פרצי צחוק פרועים). או למשל לגשת לקבוצת בנות מהכיתה שלו ולשאול בחיוך "נכון שאביב חתיך מגניב?". ככה היינו משתעשעים ברעיונות מגניבים וצוחקים בטירוף מהמבוכה הפוטנציאלית שמין אירוע שכזה יכול לחולל.
במציאות, השתדלתי לא להיות מביך יותר מדי, ואני מניח שסה"כ די הצליח לי. אבל פעם בכ"ז קרה שיצא לי להביך. ואפילו באופן מכוון. זה היה באירוע שאירגנה המורה שלו בכיתה א`. בכלל, חנוכה זה חג שמוציא הרבה יצירתיות מכל המעורבים במערכת החינוך. ובכן, הוזמנו ההורים לערב יצירה משותפת עם הילדים לכבוד החנוכה. הושיבו אותנו במעגלים יחד עם הקטנטנים על הכיסאות הזעירים, וחילקו לכל צוות שולחני כזה משימה. אנחנו היינו אחראים ליצור משהו שקשור לסופגניות. נתנו לנו ניירות צבעוניים, מספריים, צבעים, דבק ושלל חומרים מהסוג הזה, וחיכו ליצירתיות שתתפרץ.
רוב ההורים ורוב הילדים גילגלו כדורי נייר צבעוניים ועשו פוזה של סל סופגניות צבעוניות. בעוונותי, מצאתי את המשימה משעממת מדי, והחלטתי להיות יצירתי באופן קצת שונה. אז התחלתי לחבר שיר ארוך על סופגניות צבעוניות, לקול מחאתו של בני, שהתעקש שזה כנראה לא מה שמבקשים.
בסיום הציגו כל הצוותים את יצירתם (כל מיני ניירות שנמעכו לצורות של סביבונים, לביבות וחנוכיות). כשהצוות שלנו הציג את התוצרת הצבעונית המגולגלת, הוספנו את המרכיב הסודי שלי - עמדנו שנינו מול כולם והקראתי (טוב, יחד איתו לידי) את השיר המשעשע על סופגניות הבוץ עם החרדל, סופגניות הגזר והבצל, סופגניות עם קטשופ מנייר מגולגל...
וכמו בסיפור של מאיר שלו, ראיתי על הילד את המבט הגאה כשעמד לידי וכל הקהל הכיתתי צחק בהתלהבות מהשיר ובסוף מחא כפיים בהתלהבות.
נראה שלפעמים זה לא כ"כ נורא, כשיש אבא כמוני, קצת שטותניק 
והרשומה הזו חיכתה בסבלנות לתורה כבר הרבה מדי זמן. מזל שצריך אתנחתא קצרה מסיפורי ההפלגה.
סופ"ש מהנה ומוצלח לכולנו, חברים!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)