נוף עירוני של וגאס
בשבוע שעבר התקיימו בווגאס שתי תערוכות רכב. האחת - AAPEX בתחום של שוק חלקי החילוף לרכב שאינם מקוריים, והשניה – SEMA שמתמקדת בשיפורים, אביזרים ושדרוגים לרכב. מכיוון שיש לי עניין מקצועי בתערוכות הללו וביצרנים המציגים בהן, ומכיוון שיש נציגות ללקוחותיי בהן, נכנסתי לאוטו ביום רביעי בבוקר לנסיעה של כ-5 שעות לעיר הקיטש והחטאים (כפי שכיניתי אותה פעם).
אחרי הרשמה במלון, יצאתי ברגל לכיוון המתחם. מסתבר ששני בלוקים על המפה, עלולים להיות לא קרובים, וכעבור כ-30 דקות הייתי במתחם הראשון. תכננתי דווקא על AAPEX קודם, אבל טעות קטנה הובילה אותי דווקא ל-SEMA. אז רק חציתי את האולם הגדול (שוב דקות הליכה ארוכות) ומשם רכבת מקומית (תחנה יחידה) למלון שבמרכז הכנסים שלו התקיימה התערוכה. אין לי כ"כ דרך להבהיר את העניין, אבל הגדלים שם פשוט עצומים.
בינתיים, שוב התפעמתי מהעיר המיוחדת הזו, שמעוררת בי יחס דו משמעי – לא אוהב את מה שהיא מייצגת, כבירת הכסף הקל, החטאים, הקיטש והכאילו. מצד שני, לא יכול להתכחש לאנרגיות שלה, לתנופת הבניה המתמדת, ליופי שנמצא שם שמיועד למשוך תיירים ובאמת מצליח. אז קבלו כמה תמונות, שחלקן צולמו באחה"צ הראשון, האמור, וחלקן בבוקר השני שגם אותו ביליתי בתערוכה הזו:
ולעניין התערוכה – מרשים לראות את כל מה שיש בקרביים של המכוניות, כשהוא מוצג כך לעינינו, על מרחבים של שטיחים רכים וצבעוניים. היו שם חלקי מנוע, שמנים ונוזלים, מערכות בקרה, תאורה, ריפוד, מערכות מזגנים וצינון למנוע, חשמל וכבלים, ציוד למוסכים (כלים, ג`קים, מעליות ורמפות וכיו"ב) וכל מה שקשור. אז הרכבתי על עצמי את העיניים של המהנדס, התייר הטכנולוגי, ושוטטתי במעברים הרבים. יום וחצי לא הספיקו לי לכסות קומה אחת מהשתיים. היה מרתק, נחמד. ומועיל מקצועית. ברור שהתערוכה הזו לא מייצרת הזדמנויות צילומיות שיעניינו לכם פה, אבל בכ"ז, רק קצת להתרשמות:
שתי מגמות ראויות לציון בתערוכה – האחת, שכמו שצפוי, סין מהווה גורם משמעותי מאוד בכוח הייצור העולמי, ובתחום הספציפי הזה משקלה גבוה אף יותר. השניה – המגמה הירוקה, שמשפיעה על ההדגשים בתעשיה, על החומרים, על השיטות הנקיות והבטוחות לטיפול ברכב, בולטת מאוד. אין היום כל לגיטימציה לנחלים השחורים שזרמו תדיר ליד מוסכים. מקווה שזה כך גם בארץ.
בסוף הערב הראשון צעדתי למלן ברגל, מסע שארך כשעתיים. טוב שהשכלתי להגיע עם הרכב ביום השני, ולחנות אותו לא רחוק – רק כ-20 דקות הליכה בחסות קיצור הדרך החוצה מהבניין מבעד לדלתות הגדולות שנפתחו כשהתערוכה החלה את תהליך הפירוק (המעניין כשלעצמו), כשכל המלגזות וציוד השינוע ממתינים להיכנס לפעילות הפירוק:
טוב שהיה לי השכל לחזור למלון למנוחה, כי היום שאחרי היה מייגע לא פחות. אבל על כך ברשומה הבאה (כראה), עם החומר הלוהט והמלהיב הרבה יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)