הטופ
אחת מהאטרקציות שבתערוכות הרכב הינן המכוניות האקזוטיות. אלו שעולות סכום בן לפחות 6 ספרות (בדולרים), אלו שאחריהן מסובבים את הראש בכביש ובחניה. כאלה שלא רואים כל יום.
יש ביניהן מפוארות באופן מקומם, או בעלות ביצועים שגורמים לנהג לבלוע את שיניו התותבות. כאלה שעוברות את המהירות המותרת בהתנהלות נינוחה בסל"ד סרק (טוב, קצת הגזמתי, אבל לא יותר מדי).
כבר יצא לי לראות מכוניות שכאלה בתערוכות קודמות. גם את הרולס רוייס האגדתיות, או המייבאך החדישה בקבוצת פאר העל. ובקבוצת הביצועים - את הפרארי למיניהן, האסטון מרטין, הלמבורגיני השונות, ה-SLR האגדית של מרצדס, או אף כמה מינים אקזוטיים יותר. רק שלרוב אלו מורמות מעם, מבודדות על רמפות תצוגה מרוחקות ומוגנות בגדר כזו המונעת מהקהל להתקרב אליהן יתר על המידה.
אבל SEMA זו תערוכה שונה. כאן לא מוכרים מכוניות. המכוניות הן הדוגמניות של התצגה, עליהן מלבישים את כל המחלצות שאותן רוצים למכור לכל המתלהבים למיניהם. אז ברור שמשקיעים פה בדוגמניות שוות (אגב, גם אנושיות, כפי שתראו).
ואם הזכרתי כבר ברשומה הקודמת, שעיקר הפוקוס הוא על חישוקי הגלגלים, אז התצוגות הכי מושקעות בממון הן בתצוגות האלה. כי אם נניח אקנה לי רולס רוייס (נגיד בכמיליון $$) הרי שלא ארצה אותה עם החישוקים הסטנדרטיים הסתמיים איתם היא מגיעה בהזמנה המיוחדת מהמפעל שבאנגליה. ברור שאשקיע בה עוד כמה אלפים בסט גלגלים מהודר וייחודי, כפי שמראים לי בתצוגה.
או אם אחשוק בפרארי, אז ברור לגמרי שהגלגלים הסטנדרטיים, כמו שיש לרוב הפרארים הסתמיים שיוצאים מפס הייצור (הידני והמושקע) של המפעל במודנה שבאיטליה, לא יתאימו לטעמי המעודן, ואהיה פשוט חייב משהו ההולם את אופיי המוגדר והמוחצן כדבעי.
אה, כן, הזכרתי דוגמניות – המציגים כנראה חשבו שסתם פרארי או למבורגיני, או אולי רולס רוייס, לא מספיק מושכים תשומת לב, אז הוסיפו אלמנט מושך תשומת לב בצורת דוגמנית (שדופה בד"כ), בלבוש מינימלי (או קצת פחות), שתדגמן לשלל הגברים הנלהבים שמצלמים. חלקן אף זיכו את המבקרים בתמונתן בגודל פוסטר, בלבוש המינימלי ההוא (אבל חוקי) לצידה של איזו מכונית + הקדשה אישית מרגשת. שווה עמידה בתור לחתימה. מה, לא?
והפעם מספיק עם המילים המיותרות, ונעבור לצילומים (שחלקם נחותים עוד יותר, כי עברתי למצלמת הסלולרי אחרי שהסוללה נגמרה), וכל היופי הנ"ל מוצג על שטיחים רכים, נעימים ונקיים באופן מפעים:
בוגאטי – הרכב הסדרתי המהיר בעולם (אאל"ט, עדיין), למי שנורא זקוק לרכב שיכול להגיע ל-400 קמ"ש. היה רק אחד שכזה, שנצבע בצבעי קרב מוזרים לטובת תצודה של איזו סדנת צבע (אאל"ט). ואנא גלו סבלנות נוכח השפע, שמוקדש באהבה רבה לבן שבארץ, שדרש כמה שיותר תמונות במיוחד ממנו, אבל בכלל, כל הרשומה הזו מוקדשת לו:
פרארי, גם בדגמים שלא הכרתי, בטח לא מכ"כ קרוב:
למבורגיני, בכמה תצוגות:
אסטון מרטין (די נדירה הבריטית כדוגמנית פה) ומרצדס SLR החדשה:
פורד G-40 (לא בטוח שהיא נחשבת לאקזוטית ממש, אבל שיהיה):
לקסוס-על ועוד כמה שלא זיהיתי ולא התעכבתי לברר, אבל בהחלט נראות כשייכות לקבוצה הזו:
רולס רוייס, במבחר דגמים. ואנא, שימו לב בכ"ז לגלגלים:
מייבאך:
וההמשך – כן, יש עוד רשומה להשלים את החוויה. אבל מכיוון שהעקתי עם הנושא הזה יותר מדי, זה יחכה להזדמנות הבאה. חוצמזה, יש כבר דברים חדשים ומעניינים לכתוב עליהם, אז אין טעם להיתקע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)