פגישה חוזרת

עם הקרמבו בטכניון

השבוע הגיע במזל טוב משלוח החפצים שלנו מהארץ . 26 ארגזי עץ וקרטון שהכילו את כל מה שלא רצינו לזרוק או לתרום, שטיח, חבילת ציורי קיר ממוסגרים וכורסת הטלביזיה שעליה נהנינו כבר די הרבה שנים.

נכון שחברת ההובלה (ישראלים מקומיים) ניסתה לדפוק אותנו, והגישה לנו חשבון פיקטיבי של 275$, שבבירור קצר משום מה ירד ל-161$. יכולתי עוד להתווכח, אבל העדפתי כבר לקבל את הדברים. הנחתי בצד את החשדות שכל החיוב הזה מיותר ומפוברק. אבל לא על זה רציתי לכתוב.

אז די התנפלנו על השלל בפריקה מהירה וסידור. קודם הסתערתי על מדפי הספרים, מארגן אותם לקלוט את חבריהם הוותיקים שמהם נפרדתי לזמן כ"כ ארוך. בדחיסה בשתי שכבות לעומק, נכנסה כל הכבודה המפוארת למקומה. לא שהיה חסר לי מה לקרוא קודם, אבל כיף שכולם שוב איתי, זמינים לי למתי שיתחשק:

פרקנו גם את כלי המטבח שהבאנו, מצטערים על הבודדים שלא שרדו את המסע, ושמחים ברוב המכריע שהגיע שלם. מוצאים להם מקום במטבח הקטן. כוסות היין המשובחות, ציוד העזר המגוון, הסירים ושאר החפצים שאמנם לחלקם מצאנו תחליף מקומי הולם, אבל הם חלק מאיתנו.

גם כלי העבודה שלי הגיעו, שארית הפליטה לארון הכלים הגדוש והמאובזר ששירת אותי כ"כ יפה המון שנים. גם פה כבר נאספו חדשים, אבל כלים ישנים וטובים הם כמו חברים נאמנים. וכיף שהם שוב איתי.

אבל אחד הדברים המרגשים שהגיעו, היתה קופסת ה-"נוסטלגיה אישית של עופר", שפתיחתה זימנה לי מפגש מחודש עם עצמי של גיל 6, 10, 15, 16, 19... מאז ומתמיד, אהבתי לשמור כל מיני מזכרות קטנות מהיומיום. עם השנים איבדתי כמה אוספים: את המחברות ששמרתי מביה"ס לאורך השנים (שטבעו פעם בהצפה מבויילר נוזל), את אוסף תעודות ההצטיינות וההשתתפות בחוגים, קייטנות וימי ספורט (באותה דליפה אמורה). המזל שהרבה מאוד נשאר, ואריזה מחדש וסידור, איפשרו לי להתענג מחדש על האוסף המגוון:

  נהניתי להציץ באוסף המחברות עם ה"ציורים" הצבעוניים שלי, שלימים גיליתי שהם מנדלות, וכבר כתבתי עליהן רשומה. מחייך למראה כמה תרגילי חשבון מכיתות א`-ג`, כמה טקסטים מנוקדים, משחקי צוללות עם אבא שלי וקצת שאריות שלו מימי התיכון בצד הקדמי (שהפך אצלי לאחורי):

 

  מצאתי ערימה של פתקים עם דברים שכתבתי, בלילות סוערי הורמונים ומתוסכלים של גיל ההתבגרות;

  כרטיסיות אוטובוס עתיקות. אחת מימי היסודי במחיר הנקוב בלירות, והשניה מימי התיכון, כולל מסר אהבה משתי בנות הכיתה, שבעוורוני אז לא ידעתי לפרש כפשוטו:

 

  ערימת מכתבים מאחת בשם אנה מפינלנד, איתה התכתבתי בימי התיכון עד שמכשלת האנגלית התישה אותי והכריעה אותי מלהמשיך;

  פתקים ומכתבים מהחברה הראשונה של ימי התיכון;

  שלל מכתבים של בנות איתן הייתי בקשר בימי הצבא, צמא לקשר ולא מבין שכל מכתב שכזה הוא הזמנה לקשר שאליו כ"כ שיוועתי;

  מכתב הפרידה מההיא שכ"כ רציתי, ומבחינתה הקשר גווע מהר מהרצוי והצפוי;

  אוסף מכתבים של ברכות לימי הולדת, מהמשפחה ומחברים;

  מכתבים לצבא ששלחה לי הסבתא בעברית קלוקלת באותיות לועזיות, וכמה משפטים בגרמנית שתורגמו ע"י האבא;

  מודעת האבל על הסבא האהוב, שהלך לעולמו בימי הטירונות;

  פנקסי טלפונים מהימים ההם, עם שמות שהיו אז חלק מעולמי ואת רובם ממילא זכרתי בע"פ (וחלקם הגדול אני זוכר עד היום);

  הפס של חופשת השיחרור, מכתב הקבלה לטכניון, זכרון הדברים בקניית הרכב הראשון שלי – הפיאט-500, תמונה מהג`ימקאנה בטכניון בה זכיתי עם הקרמבו הנ"ל במקום שני (זו שבראש הרשומה) ועוד מסמכים מיותרים לכאורה, שמהווים מזכרות ממסלול חיי.

כן, גם היה לי מפגש מרגש נוסף, כשסידרתי את אלבומי התמונות שהגיעו. אבל על כך בפעם אחרת. ומכיוון שממילא הגזמתי השבוע, אדלג שוב על הסיכום השבועי שישאר הפעם רק לעצמי.

שבת שלום, חברים