יום רביעי, 4 ביוני 2008

צלה של הרוח / סאפון


קודם כל, למען הסר ספק – נהניתי מהספר. כתוב טוב, תרגום קולח, הרבה פניני לשון ואמירות שנונות וחדות אבחנה, כאלה שמתאימות למקום טוב בשרשורי "ציטוט השבוע" שלנו. כן, גם הרבה הומור חביב ומקסים. ועוד, גם סמטאות ברצלונה, עיר מאד אהובה עלי, גם תיאור טוב של האווירה בפרקים אפלים בהיסטוריה של ספרד תורמים לידע ולהנאה.
עוד באגף השבחים, תפאורה ספרותית של חנויות ספרים, ספריות ענק ובכלל, עולם אפוף ספרים מענגים אותי, קורא קטן וחובבן.

טוב, הסיבה למה שאני כותב היא לא ההנאה מהספר, אותה ציינו רבים כאן, והיא מתועדת יפה במאמרים, אלא ההסתייגויות שיש לי בכ"ז. קבלו אותן במינון הנכון.

אז ככה. היו כמה היבטים שהעיבו על ההנאה:
    פחות אהבתי את הקיבעון לעניין אחד, שסאפון הכניס בחלק מהדמויות. לא נראה לי שכ"כ הרבה אנשים, המרוכזים בציר עלילתי אחד, יהיו מקובעים כ"כ חזק, כ"א בעניין הקבעוני שלו: פומרו, קאראך, מולינר, משפחת אלדאיה כולה, פרמין ועוד דמויות מפתח.

    מאד מאד לא אהבתי את ההיבטים הטלנובליים, שבהם כל מעגל נסגר לגמרי במקרה. לא אציין אילו, כדי לא להכניס יותר מדי ספוילרים, אבל מי שקרא – יודע, מי שלא, ורגיש לנושא, ייקח בחשבון. ויש המון מעגלים. הרבה יותר מדי. גם הקטנים והזניחים לגמרי זוכים ליחס הראוי ונסגרים בהשלמה מלאה. דביק. הזכיר לי יותר מדי את ההיבטים השליליים של רודף העפיפונים.

    לא מצליח להאמין שהגישה המחמירה למין שלפני הנישואין שרדה בדבקות אפלה במשך דור, מימי נעורי קאראך על לנעורי דניאל, כשמתירנות המבוגרים לא מאירה את הקנאות שבהתייחסות למתירנות הנוער.

לסיכום, מהנה למדי, משעשע לא מעט ומרגש לעיתים, אם מצליחים להתגבר על המגרעות. לא ממש קרוב לשבחים הלוהטים שהורעפו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)