רשומה אישית על איש יקר

רשומה שפרסמתי בעבר בפורום ספרים, ומעלה אותה שוב כאן. עדכון בקרוב.

אתמול בערב הודיעו לי שאני מוזמן. קצת שכחו אותי אבל אני לא נעלב.

בחגיגה לא יהיה זר פרחים, לא כיסא עליו יניפו את החתן המתרגש, גם לא ליצן קולני הצורח ברמקולים בדיחות.
הקוסם היחיד יהיה בלתי נראה, ויש המטילים ספק בקיומו, אבל הוא האחראי לקיום היומולדת, ולהבאתם של המוזמנים.

זו מסיבת יומולדת לאיש יקר לי מאד, החוגג 90. כבר בקושי הולך, כבר לא מצליח לקרא, וגם בריאותו שהייתה די תקינה עד לפני כמה שנים נפגעה משמעותית בפגישה לא מתוכננת עם פגוש של מכונית.

אבל האדם הזה, שמלבד מעליליו הרבים בבניית הארץ, במחתרות ועוד, הוא גם האחראי הכמעט בלבדי לכך שאני משתתף קבוע בפורומים שלנו, ומחשיב עצמי כמין תולעת.
כשכן שלי, וכבעל חנות ספרים, היה עושה מאמצים כנים ובלתי נלאים, להכניס אותי בסוד קסמם. לא התייאש כשרבים שלא קראתי כלל חזרו אליו במצב חדש. המשיך לעודד, לגרות, לסקרן, ולספק לי ספרים חדשים.
ימי "מחלה" רבים ביליתי בבליעת ספרי אנציקלופדיה תרבות ובשינון טבלאות נתונים, שנשאלו ממדפיו.
להנאתי הראשונה מסדרת דנידין הוא אחראי אישית. גם לשביעיה הסודית התודעתי דרכו. בסוף הצליח לו - לספר של אליסטייר מקלין/תותחי נברון, נשאבתי ממש. ומשם החלה הקריירה התולעתית שלי.

אז כמובן שאני מאחל לו הרבה בריאות (שלא תידרדר יותר) ואריכות ימים, ומוקיר לו תודה

ע נ ק י ת על מה שבזכותו הוא חלק גדול ממני כיום.

וחוויות שלאחר המסיבה:

היה מרגש לראות אותו צלול, מלא הומור ושמח.

מרגש גם לראות שכנים שלא ראיתי יותר מ-30 שנה. הם היו אז זקנים, בני יותר מ-17. אני צוציק. לכן קל היה לי לזהות אותם. להם קצת יותר קשה.

והכי מרגש היה כשקראתי לו את מה שכתבתי לכם כאן.
לתגובתו, שזו אחת המתנות היותר יפות שקיבל הערב, ושמאד משמח אותו לדעת על מקומו הכ"כ מרכזי בחיי, נצטעפו עיני וקולי נשנק.

עדכון מ-2008 ברשומה הבאה