לספר מגיעה המלצה. לא ארחיב ואפרט על העלילה, כי כבר יש כמה איזכורים כמו כאן, אז מי שרוצה לדעת על מה מדובר מוזמן לעיין.
ועל הספר – במרכז הספר מחברת של מילים קשות שאותן אוספת נעמי, הילדה השותקת. אבל חוץ ממנה ומשתיקותיה, הספר עוסק באנשים שלרובם המילים קשות להן:
לונה היפה שמתביישת ברי"ש המתגלגלת שקיבלה מהשפה היוונית כשעלתה מרודוס, ולכן לא אומרת את מה שצריך ומתי שצריך;
ניסים שגמגומו מגלגל אותו מהלך חייו במסלול רצוף קשיים;
אסתריקה הסבתא שאומרת את מה שלא צריך ואח"כ משתתקת;
סולומון הסבא שמשתתק מוקדם מדי עקב המעבר המוקדם לעולם הבא
אוטו מיכאליס שצריך להגיד כמה מילים להשתיק את אשתו ונמנע
אלזה שמדברת הרבה יותר מדי, ומזל שלא השתיקו אותה, כי כ"כ אהבתי את דמותה הייקית, שתואמת את הסטריאוטיפ הנכון במדויק
וכמובן נעמי, הילדה השותקת שהמילים מתקשות לצאת לה מהפה
ומעבר לעלילה עצמה, איזה יופי של תיאור המדינה הצעירה בתקופת לידתה, מהמילים האופייניות לתקופה, המוצרים, הנוף האנושי המקסים והאוטנטי, הנוף הגיאוגרפי (שדווקא הוא פחות דיבר אלי כי פחות מוכר), הכלכלה, הפוליטיקה, הלכי הרוח, משחקי הילדים...
בקיצור – תמונה מדויקת של התקופה דרך סיפור אנושי רגיש, כואב וחם.
יופי של ספר, עונג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)