ברשומה הקודמת העליתי דברים, שלפני שנתיים כתבתי ופרסמתי בפורום ספרים. ברשומה שבה סיפרתי שהגעתי ליומולדת 90 של איש יקר לי, זה שהשקיע בי הרבה מאמצים והצליח להכניס אותי לעולם הקסום של הספרים.
לפני כמה חודשים הרמתי אליו טלפון. לא היה ברור לי מה בדיוק קרה, אבל הוא לא זיהה אותי, ולא ממש זכר מי אני ומה האיש שמתקשר רוצה.
זה מאד כאב לי, אבל איכשהו יכולתי לקבל בהבנה. הרי הוא כבר לא מאד צעיר. ועם המחשבה הזו נשארתי, די חושש מלהתקשר שוב, ואיכשהו מצפה שתגיע אלי בשורה רעה.
הערב, לא ברור מה הניע אותי, אבל כנראה שזיכרון הקשור בקריאה, וגם הלבד בניכר, ובקיצור – הרמתי שיחה לארץ.
איזו הפתעה נהדרת – האיש צלול כבעבר, זכר בדיוק שנפגשנו ביומולדת שלו, זכר את מה שכתבתי לו אז וסיפר שחיפש את זה ולא מצא, רק לא מזמן.
עוד שוחחנו על המשפחה, על המעבר לארה"ב (בנו הבכור מתגורר לא רחוק, בסן-פרנסיסקו), על הקריאה והשינויים בהרגלי הצריכה. הוא שמח לשמוע שיש הרבה קוראים צעירים שאפילו משתתפים בפורומים וקבוצות דיון בנושא, ושגם הבת שלי נשבתה בקסם הקריאה.
בקיצור – נחת לפני השינה.
לילה טוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)