הסידרה שהתחלתי לקראת ראש השנה נכנסה להפסקה ארוכה. על חנוכה לא מצאתי לנכון לכתוב, כי ממילא הוא לא נתפס כחג דתי. כנ"ל ט"ו בשבט. על י"א באדר כתבתי כבר כמה מילים בשנה שעברה, וכנ"ל על פורים, בהקשר שונה של המלכה ושתי. אולי היה נכון לכתוב על החגים האלה, כחלק מהסידרה, אבל לא יצא. אולי בשנה הבאה.
אבל פסח הוא חג אחר. הוא חג גדול. מאד! יש לו היבטים לאומיים, דתיים, מסורתיים ואנושיים מעניינים שנכון לי להתייחס אליהם, כחלק מהסידרה החילונית הזו שבה אני מנסה לבחון מה בחגים נכון עבורי, כיהודי חילוני. כי כחילוני, מדברים אלי דברים שונים, ואם אני רוצה להנחיל משהו לצאצאים, במיוחד אם המשך חיינו הוא לא בארץ מלאת תחושת החג, ראוי שאדגיש להם את התוכן הנכון לי ולהם. לא עם כל ההיבטים של החג, לפחות אלו שבהגדה אני שלם. למשל לא עם שינאת הזרים והשימחה לאידם. אבל יש בכ"ז מספיק מה לקחת מהחג. אז להלן עיקר הדברים, כפי שהם מובנים, הגיוניים ומקובלים עלי:
חג החירות
אולי הערך המסורתי החשוב ביותר של החג הזה, זו החירות. וזו הזדמנות נהדרת לדון בחירותנו. או אולי בהשתעבדויותינו – לממון, לאופנה, למותגים, לביטחון. ומה אנו מוכנים להקריב ומה אנו בפועל מקריבים על מזבחות העבדויות הללו.
וזו הזדמנות נהדרת לדון קצת בהשתעבדות בהא הידיעה – לקריירה, שלמעשה לא שונה מהותית מעבדויות העבר, שבהן אנשים מכרו עצמם לעבדות למעסיק אמיד, בכדי לזכות בביטחון כלכלי.
חבל רק שהמסורת מוציאה שם רע במיוחד לערכי העבודה. כי נראה שמאז הימים ההם העם שלנו לא ממש מעריך ומקדש עבודה בחומר, בלבנים ובכלל כל סוג של עבודה קשה.
חג האביב
תקופת האביב מסמנת צמיחה, פריחה והתחדשות. לא סתם עמים רבים חוגגים משהו בתקופה הזו. זו הזדמנות להתחדש, להתרענן, לנקות מחיינו מה שרובץ עליהם בחומר ורוח, ולהתארגן להמשך רעננים וקלי משקל. לא סתם בולמוס הנקיונות מקושר לחג הזה, ולא כולו שלילי.
זו הזדמנות נהדרת להסתכל סביב בטבע המתפרץ בשיפעת צבעים וריחות, להוקיר את ערכו וליהנות ממנו. בתקווה כמובן שלא ימשיך להיכחד סביב תחת הבולדוזרים תאבי הקרקע שבחסות אותם יזמים המקורבים לשלטון.
הכשרות
בחג הזה, הרבה יותר מחגים אחרים, הופך המזון לעניין מרכזי. לדעתי מרכזי מדי, על חשבון ערכים חשובים הרבה יותר.
ומה לחילוני שכמוני למצוא בעניין? ובכן, לדעתי יש משהו מיוחד במגבלה הזו הנוגעת למרכיב כ"כ בסיסי של התזונה השגרתית שלנו – הלחם. שבוע של התנזרות מלחם מזכיר לנו להעריך את המזון הבסיסי החשוב הזה. ואיזה כיף לחזור אחרי שבוע ללחם הרך, הניחוחי, הדשן. רק בשביל זה שווה לשמור על העניין.
כמובן שאני לא שומר על כל המגבלות האוויליות הקשורות בנושא (כולל אבקת כביסה כשרה לפסח, וחלב כשר שנחלב מפרות שהתנזרו מחמץ). כי הכשרות ההילכתית לא משנה לי מאומה. גם פסטה, אורז ויתר מוצרים חמצים למהדרים מקובלים עלי לגמרי. ומצד שני אני מתנזר מלחמניות ועוגיות כשרות, כאלה שפילאי הנדסת המזון הצליחו להכשיר הילכתית, אבל מבחינתי מחטיאים את העניין המרכזי עבורי.
המשפחתיות
גם בחג הזה המשפחתיות מקבלת את הבמה המרכזית. כמה חבל שאצלינו המשפחה הרחבה לא חלק מהעניין, אבל בינינו יש לחג חשיבות. של להיפגש, לאכול יחד, לשיר ולשמוח יחד.
אבל זו גם הזדמנות להתקשר למשפחה הרחבה, ולחברים ותיקים (למה לא?) ולשמר קצת מהקשרים שמוזנחים לאורת השנה. יחד עם ראש השנה, זו הזדמנות מצויינת.
אז בהקשר הזה, אאחל לכולנו פה, חברים בבלוגיה לתחביב החברתי המהנה ומחמם הלב:
חג אביב של פריחה וצמיחה
חגיגת חירות ושחרור מכבלי עבדות
והרבה אושר משפחתי משמח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)