זוכרים שסיפרתי איך אמירה מטופשת שלי, כשהזהרתי את הילדים כשהיו קטנים, שלא ידרכו חלילה על התיקנים החומים השמנמנים שבחניית הבניין שלנו, ואמרתי להם "תיזהרו לא לדרוך על התמרים", ובכך מנעתי מהם לעד את ההנאה מהפירות הנפלאים הללו?
ובכן נטייתי זו ליצור קישורים אסוציאטיביים בעייתיים, לא פעם עוררה אי נוחות, או אף גרוע מכך. לפני כמה ימים, למשל, הזמינה אשתי שתי חברות לביקור קצר של ערב ושיחה נינוחה במרפסת. בכמה דקות אירגנה תקרובת של פיצוחים ושל שני מטבלים ללוות את הטורטיות שהוגשו. האחד היה מבוסס על רוטב סאלסה מקומי (יש גם כמה דברים לא רעים במטבח המקסיקני), השני היה תערובת של סלט חצילים עם איזה רוטב פלפלים ועגבניות.
הסלט/מיטבל השני, זה עם החצילים, היה בעל מרקם חום חלק למדי, ופיקנטי, ובהחלט טעים מאוד. כשציינה אחת החברות שהמיטבל הזה טעים מאד, ציינתי בלי מחשבה, ש-"גם בפעם הראשונה שאכלו אותו הוא היה טעים". היא כמובן צחקה (היא בכ"ז כבר מכירה אותי קצת) אבל כבר לא הצליחה להתנתק מהדימוי המבחיל, והשאירה לי להנות מהמיטבל הזה לבד.
אבל זה היה אירוע קטן יחסית. מקרה אחר קרה לפני כמעט עשור. לצוות המורות של בית הספר שבו לימדה אישתי הגיעה מורה צעירה בשם מירב. אחרי כמה שיחות טלפון שיצא לי לדבר איתה (כשחיפשה למעשה את אשתי), הזמנו אותה לבקר אצלינו. הגיעה בחורה חביבה, קצת שמנמונת, עם לחיים גדולות. חיוכה הנבוך מעט, חשף שתי שיניים קדמיות קצת גדולות. ישר היא הזכירה ל את הפצ`י, בובת הארנב הפרוונית המצחיקה של הבן הגדול.
די ברור שלא התאפקתי הרבה זמן, ואיך שהלכה הדבקתי לה את השם "מרנב". גם ברור שהשם נדבק כ"כ חזק, שפשוט לא היה ניתן לכנות אותה בשם אחר, ולא לקח הרבה זמן ולמרות הזהירות שננקטה, העניין זלג לאשתי בטעות בשיחת מורות אחרת. וגם ברור שזה נדבק הלאה. ולמרבה המבוכה (כפי שברור שיקרה במצבים שכאלה), יום אחד זה גם נפלט לה בשיחה עם מרנב עצמה. במבוכה היא הסבירה את הכינוי, ושזה בעצם מין כינוי חיבה כזה, וכן הלאה. למרבה המזל, ההסבר התקבל יפה, ולא נרשם אח"כ סיכסוך לדורות.
נראה שאני צריך להשגיח יותר על מה שיוצא לי מהפה. כמה חבל שזה לא כ"כ מצליח לי..
המשך שבוע נעים לכולם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)