קצה של פרח ממשפחת המרווה, שצולם בסיבוב ההררי
כללי
נראה שאין ממש שיגרה בחיים, וזה לא תמיד גרוע. אז אגוון הפעם גם את נוסח וסגנון הסיכום הזה.
עוד בסופ"ש הקודם:
קצת אחרי שגמרתי לכתוב את הסיכום השבועי הקודם, החלטתי לעשות משהו מעט יותר פעיל מלשבת יום שלם מול המחשב. ומכיוון שממילא לא ניתן היה לתכנן משהו זוגי (כי לאישה כבר היו תוכניות משלה), החלטתי לממש רצון משכבר הימים, ולחזור (שוב) לרכב בשטחים היפים של הררי האזור.
לבשתי את במכנסיים, החולפה, נעלתי נעלי רכיבה, מיליתי מיים בתיק, ניפחתי צמיגים, טיפת שמן למכללים, קסדה כפפות... תוך כמה דקות (יחסית קצרות) והייתי מוכן ליציאה.
הרכיבה הקצרה, שעה ורבע בלבד, גרמה לי ללא מעט קשיי נשימה. קודם כל, מביך לגלות כמה מהר הכושר מידרדר. ומכיוון שאין לי כוונות להתנוון, צריך כנראה להתאמץ יותר ולא לתת לכושר לדעוך שוב.
אבל זה לא היה המקור היחיד למועקה וחוסר נשימה. הרכיבה מאפשרת סוג מיוחד, שטחי ומרפרף של מחשבות. הרי לא באמת אפשר להתרכז כשעסוקים בפעילות כזו. אז דימיינתי את הביקור בארץ, ושאצא לרכב יחד עם יואב, בנו של רובן, בכל המסלולים האהובים. גם דימיינתי את הרכיבה עוברת לביקור יחד בקבר, ושהדמעות מסרבות לצאת. רק שכשדימיינתי, דווקא הצטעפו העיניים והגוש הקטן בגרון החל להתגבש.
ואז חשבתי על חיה, ועל כמה שמותה נגע בי. והגוש בגרון גדל עוד קצת.
והמחשבות האלה הובילו אותי לסוגיה הרגילה של תהיות על הפרופורציות הנכונות בחיים, ועל המשבר הנוכחי עם הבן, והגוש גדל ואיים לחנוק. ברור שזה לא נכון לנו כך, אבל גם ברור שיש דברים שצריכים להשתנות. ולא ברור (עד עכשיו עדיין) איך ומה.
אבל הנוף היה מרגיע, והתחושה של יציאה לשטח עשתה לי בהחלט טוב. כצפוי, גם המצלמה היתה איתי, אז קבלו מדגם רשמים:
ביום ראשון ביליתי עם האישה בגנים היפניים, אבל על זה סיפרתי בנפרד.
בימים שני עד חמישי
מכיוון שלצעירים היה שבוע חופשה מביה"ס, האישה החליטה לקחת אותם לווגאס. ליהנות מהופעה (דיווחו שקרקס השמש היה מהמם), לשבת על שפת הבריכה וסתם לנוח ולהתענג.
ובינתיים, בשני הערבים שאחרי העבודה, ביליתי אצל החברים שבאירווין. והיה כיף של בילוי משותף, עם שיחות עמוקות ובכלל – כיף חברי משובח.
ולנושאים הרגילים (אבל בקצרה):
משפחה:
האבא הולך ומשתפר, וכבר שוחרר הביתה. עם הבן העניין כאמור, עדיין לא פתור. אבל התובנות מצטברות.
עבודה
היתה לי פגישה מאד מוצלחת עם לקוח פוצנציאלי חדש. ונראה שאנו על המסלול הנכון להמשך.
ובפרוייקט העכשווי, אילתור בתוכנית הביא להישג מעניין שבמסגרתו נהנסנו שיטת מדידה שוטפת לביצועים במחלקות. המדידה הזו אמורה לכוון את כולם לשיפור ביצועים, וכבר עלו כמה רעיונות מעניינים.
בבלוגיה:
מכיוון שלא הייתי זמין יותר מדי כאן, לא ממש כתבתי הרבה. ובכ"ז:
- מרנב – ניצלתי את ההזדמנות לסיים ולפרסם את הרשומה שהתחלתי מזמן, בנוגע לסכנות (גם אם בקטן) של אמירות לא זהירות
- הגנים היפניים – ביקור בגנים יפניים מקומיים, שלמזלינו נפל על פסטיבל נחמד של יוצאי אוקינאווה. וכמובן, הרבה תמונות.
ובענייני ספרים
התחלתי את "אסטרטגיית האוקיינוס הכחול". ספר ניהול מרתק, אבל הכתיבה לא ידידותית לקורא. רק שאני מתכוון להתעקש, כי התובנות שבו בהחלט שוות את המאמץ.
ובהמשך
סופ"ש הקרוב ארוך, בגלל החג של יום הזיכרון (כן, ככה זה פה, חגיגה של טיולים וקניות). ואנחנו מתכוונים דווקא לחגוג אחרת, כי לאישה יש יומולדת. אז בטח לא אגיע לכאן כמעט, אבל זה רק מסיבות טובות..
שבת שלום לכולם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)