הנשיקה הראשונה

בימי החטיבה, כפי שסיפרתי כבר בסיפור הקטן על פ`, הגיעה במשלוח ההוא לאותו בי"ס גם נ`. נערונת מיניאטורית, אנרגטית, עם עיניים נוצצות וחן, וחזה גדול לגיל 13 שאי אפשר היה להתעלם ממנו. מכיוון שהייתה בכיתה מקבילה לא נוצרו קשרים מיידיים.

השינוי חל בכיתה ט`, אז הצטרפה, במאוחר, לפעילות איתנו בצופי-ים. די מהר נוצרה כימיה בינינו. באחד הערבים, כחלק מהיוזמה של ביה"ס למלא גם משהו משעות אחה"צ, הודיעו שבאודיטוריום של ביולוגיה יוקרן הסרט שיצא לאקרנים לא הרבה קודם "מבצע יהונתן". זו הייתה הזדמנות טובה להזמין אותה שנלך יחד.

לא זוכר הרבה מעלילת הסרט, כי ברובו הייתי ממוקד ביד החמימה והלחה שהחזקתי בידי. איכשהו היה לי האומץ לתפוס יוזמה אמיצה כזו (אני מניח שאם מישהו מהצעירים פה קורא את זה, הוא לא ממש מבין איזה אומץ צריך למהלך כזה, כשהיום חיבוקים ונישוקים זה שגרה יומית, ואפילו פה באמריקה מקובל הרבה יותר, כפי שגם על זה כבר סיפרתי).

ובכן, הסרט הסתיים, אבל אחרי כשעתיים של שילוב ידיים שאינו משתמע לשתי פנים, היה ברור שיש כיוון חדש ליחסינו. הלכנו יחד לכיוון האוטובוסים, כל אחד לשלו, מתעכבים ומאריכים את התהליך ולא ברור איך ממשיכים מפה הלאה. וברגע מסוים, בחשיכת העצים של הגן הציבורי, נעמדתי מולה ונשקתי על שפתיה. להפתעתי, חשתי פתאום בלשונה תופסת יוזמה לתוך פי המופתע והנלהב. החוויה המדהימה ארכה עוד ועוד, עד שבאמת היינו צריכים להיפרד. אני ויתרתי על האוטובוס ורצתי הביתה ברגל, נסער ושטוף אדרנלין.

בהמשך חוויתי איתה עוד קצת חוויות מיניות גולמניות, למדתי ממנה מעט על גוף האישה, כשאני מוצא עצמי רועד מהתרגשות בכל שלב בהתקדמות המהוססת.

במקביל, בעולם הגלוי, היה לי מאד קשה ומביך עם העניין. ביקשתי ממנה שלא לפרסם את עניינינו ברבים והייתי נבוך ומעט מאוכזב כשגיליתי שגילתה את העניין לכמה חברות קרובות. הייתי ילדותי מדי מכדי ללכת עם הסיפור בכיף ובטבעיות הלאה.
אצלה הדברים היו שונים – נראה כי היא דווקא הייתה זקוקה לפומביות של העניין. משהו של מעין אישור, וחיזוק וייצוב מעמד. לכן הדברים לא נמשכו יותר מדי זמן, והפסקנו את הקשר במתכונתו זו.

לימים, המהלך טיול של לפני גיוס לסיני, פגשנו בה בנואיבה, ושם במהלך מהיר הפכה לחברה של החבר הכי קרוב שלי מימי ביה"ס, איתו גרה יחד לאורך תקופה, ולא פעם ביליתי בחברתם.

באופן טבעי נפרדו דרכינו לגמרי, ולא ראיתיה כבר עשרות שנים. אבל זכר הערב המיוחד של לפני יותר מ-30 שנה עדיין חי בראשי, וגם תאריך יום ההולדת שלה, שחל בדיוק היום, עדיין זכור לי היטב.