ביום א` החלטנו על נסיעה משפחתית ל-LA. התוכנית הייתה לבקר במוזיאון להיסטוריה של הטבע. ולמשימה חברנו עם משפחת חברים חדשים שהכרנו, שהגיעו בהרכב מלא (כולל הסבתא ושלושת הצאצאים).
אחרי שהחנינו, עשינו דרכנו לכניסה, סותמים את האף מהצחנה שעלתה ממדשאת ענק שסביב האצטדיון האולימפי של 1984. נראה שהחברה במחלקת הגננות החליטו לדשן את הדשא בכמויות גדולות מהתוצרים הטריים של אורוות ורפתות האזור כולו.
נכנסנו, ובאולם הכניסה מוצגים שני שלדי דינוזאורים משוחזרים מרשימים למדי, בתנוחת קרב אכזרי במיוחד. הטירנוזאור האיום תוקף בלהט טריצרטופס תמים ואוכל עשב. הרושם בהחלט כביר. אלו היו חיות עצומות מימדים שממש לא הייתי רוצה להיפגש איתן (כלומר עם הטירנוזאור) לבד ביער.
מכאן נכנסנו לגלריה יפהפיה שמציגה את אוצרות הטבע – שלל גבישים מהממים ביופיים, בגדלים מרשימים ובשלל צבעים. לאחר תערוכה מרשימה כזו, כשאנחנו מנסים לשכנע את הצאצאים שככה אלו נמצאים בטבע, נכנסים לחדר נוסף המראה את אותם אבנים לאחר עיבוד וליטוש. אופאלים, ספירים, זירקונים, יהלומים, גראנאטים ועוד שלל אבנים טובות. מעניין היה לראות איך אותן אבנים מופיעות בצבעים שונים, ובכך בעצם נראות לא פעם דומות למדי. אז להתרשמות, קבלו כמה צילומים, מאלה שהצליחו:
ותצוגה מבחר נאה משלל הבהלה לזהב
מכאן עברנו באופן מסודר, אולם אחר אחרי השני, שבהם הוצגו פוחלצים של בעלי החיים מאותה יבשת: צפון אמריקה, דרום אמריקה, אפריקה. למרות סלידתי העקרונית מפוחלצים, אי אפשר להתכחש לרושם הנוצר כשרואים את אותם בעלי חיים בגודל אמיתי ובקרבה רבה: פילים, קרנפים, אריות, מיני אנטילופות, דובים, זאבים, קופים ועוד.
אח"כ עברנו לעוד אולם פוחלצי עופות. שוב – מאות מינים מגוונים, ואני מניח שכל אורניתולוג חובב היה נמס מעונג. אך כיוון שאיני נמנה עם אלה, הגעתי לרוויה. הספיקו לי הפוחלצים, ושוב לא יכולתי לגלות עניין בבתי הגידול של כל מאות המינים שהישירו לי מבט זגוגי מחרוזי עיניהם.
בדרך לתצוגה הבאה, עוד הספקנו לצפת במסדרון בתצוגה מרשימה של צדפות מסוגים וגדלים מרשימים, כשגולת הכותרת היה מאובן שבלולי של אמוניט בקוטר של יותר ממטר. ברל`ה גדול למדי..
בקומה התחתונה היו שתי תצוגות מרשימות למדי: תצוגת חרקים וזוחלים באולם אחד והיסטוריה כללית (ולגמרי אנושית) מתולדות ההתיישבות באמריקה.
בחוות החרקים היה מעניין לראות עכביש טרנטולה ענקי שנראה בגודל של כף ידי, חרקים שטוחים וירוקים דמויי עלה (שציוריהם זכורים לי מאינציקלופדיה תרבות), מרבה רגליים בעובי של אצבע ובאורך של לפחות 30 ס"מ (לפי הערכתי), שלל תיקנים שלא הייתי שמח לפגוש במטבח, נמלים פרווניות אפורות ואדמדמות ועוד אי אילו מיני חרקים. עוד בתצוגה היו גם נחשים וצבים – בהחלט תצוגה מיוחדת ולא שגרתית.
חרק בצורת עלה
נרהב הרגליים הענק
עכביש בצילום מטושטש עקב ההשתקפויות, והיד של הבן הגדול
באולם של ההיסטוריה האמריקאית היה שלל מוצגים אקלקטי למדי – מרכיבי מערכות של רכבות, מכונות חקלאיות, תמונות המערב בחיתוליו לפני שהוצף במתיישבים, שלל כלי נשק מגוונים, שעזרו לחסל באלגנטיות את התושבים המקוריים של הארץ וכיו"ב.
אחרי שסיימנו את הפרק החינוכי, נסענו לאזור בוורלי-הילס, לארוחה במסעדה שעליה קיבלנו המלצה, מתכננים כל הדרך את ההגעה המרשימה לטקס, אחרי מופע החימום המתוקשר היטב שמשודר בטלביזיה, בו מופיעים כוכבים מסדר שני כמו בראד פיט, ג`ניפר אניסטון, מריל סטריפ ועוד כמה, שעזרו להעביר את הזמן לצופים, בונים בהדרגה את המתח הנדרש לקראתנו. טום הנקס, שחלף מולנו ברולס-רויס שלו מיהר בשליחותנו להודיע שאנחנו מתעכבים מעט, כי לא ייתכן שנבוא ללא ארוחה ראויה.
בינתיים, נזכרנו בהנאה בכל הרזומה הקולנועי הארוך של נציגי משפחתנו: אנוכי, שקולי ליווה את הסרט הבלתי נשכח "כנפיים" בהפקת חיל האוויר משנת 82, קורא בקול מאחורי המצלמה ומכריז את המשפט האלמותי "היכון להקשב.. שתיים, שלוש - הקשב!!
נזכרנו גם בהופעות הבלתי נשכחות של הגברת D הראשונה בסרט ההיסטורי "הבריתה של הבכורה של סימה וניסים דנינו" בתפקיד אורח, או הקומדיה המשעשעת "D+D נישאים", שעד היום מעלה חיוכים על שפתינו, כשרגעי האושר הונצחו.
נזכרנו גם בהופעות הבלתי נשכחות של הגברת D הראשונה בסרט ההיסטורי "הבריתה של הבכורה של סימה וניסים דנינו" בתפקיד אורח, או הקומדיה המשעשעת "D+D נישאים", שעד היום מעלה חיוכים על שפתינו, כשרגעי האושר הונצחו.
עם רזומה כזה עשיר, ואף הרבה יותר, יותר נסענו לכיוון השטיח האדום, חולפים בדרך על פני עשרות רכבי שידור של התחנות השונות הממתינים קצרי רוח מול המלונות בהם מתאכסנים יתר הכוכבים שלא התמזל מזלם כמונו להתגורר בקרבת מקום, משועשעים מההסוואה המושלמת שסיפקה לנו הפונטיאק הכסופה מפני עדרי הפפראצי האורבים.
כאן נתגלתה הבעיה הראשונה – נראה שקצר בתקשורת מנע מאלפי השוטרים שסגרו הרמטית את המתחם מלהתעדכן בבואם של האורחים הנכבדים, בני D, ולהובילם אחר כבוד לבמה המרכזית. וכך נאלצו מיליוני הצופים ברחבי העולם להסתפק באוסף השחקנים שהצליחו להיכנס, מפספסים את המופע המרכזי של הערב.
ואנו, שהצלחנו לראות את השטיח האדום הענק ממרחק ניכר, חזרנו הביתה להסיק מסקנות ולשפר טעויות לקראת השנה הבאה. נראה שגם המעצמה הגדולה בעולם, במיוחד בנוגע לתעשיית הסרטים בעיר הכוכבים והמלאכים, לא חסינה מטעויות מביכות.
וכך זה נראה מרחוק. מאד מרחוק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)